קרה לכם פעם שהתארחתם אצל מישהו, אבל הרגשתם שהוא לא באמת שמח לכבד אתכם באוכל שלו? כשאדם קמצן מזמין אותנו רק מתוך נימוס, ומסתכל עלינו בעין לא טובה בכל פעם שאנחנו לוקחים ביס, זו חוויה מאוד לא נעימה. שלמה המלך מזהיר אותנו ממצב כזה ואומר פִּתְּךָ־אָכַלְתָּ תְקִיאֶנָּה. האווירה בסעודה כזו היא כל כך מביכה, עד שתרגישו רע ותצטערו שבכלל אכלתם שם, כאילו פלטתם את האוכל החוצה והוא לא נשאר אצלכם. בנוסף, במהלך הארוחה בטח ניסיתם להיות מנומסים, אמרתם תודה רבה ונתתם מחמאות למארח. על זה נאמר וְשִׁחַתָּ דְּבָרֶיךָ הַנְּעִימִים. כל המילים היפות והנעימות שלכם פשוט התבזבזו והלכו לאיבוד. המארח בכלל לא מעוניין להתחבר אליכם, ולכן כל דברי התודה והאהבה שלכם נאמרו לגמרי לחינם.
משלי, פרק כ״ג, פסוק ח׳
פִּֽתְּךָ־אָכַ֥לְתָּ תְקִיאֶ֑נָּה וְ֝שִׁחַ֗תָּ דְּבָרֶ֥יךָ הַנְּעִימִֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.