קרה לכם פעם שהתלבטתם אם לתרום מהדמי כיס שלכם, כי חששתם שאז יישאר לכם פחות כסף לקנות את מה שאתם רוצים? ההיגיון הרגיל שלנו אומר שאם אנחנו נותנים משהו שלנו למישהו אחר, פשוט נשאר לנו פחות. אבל חכמת התורה מגלה לנו סוד מיוחד על צדקה.
אדם שהוא נוֹתֵן לָרָשׁ, כלומר מעניק מכספו לאדם עני, יגלה שאֵין מַחְסוֹר. הכסף שלו לא יפחת ולא ייגמר בגלל שהוא עזר לאחרים. הסיבה לכך היא שה׳ נמצא שם ומתערב. ה׳ מתייחס לנתינה הזו ממש כמו להלוואה שנותנים לו, ולכן הוא מברך את האדם שנתן, משגיח עליו ודואג למלא את כל הצרכים שלו.
לעומת זאת, יש אדם שוּמַעְלִים עֵינָיו. זהו אדם שרואה מישהו שסובל וזקוק לעזרה, אבל מסתיר את העיניים ועושה את עצמו כאילו הוא לא רואה אותו, רק כדי להתחמק מלתת לו צדקה. אדם כזה קמצן כי הוא פוחד להפסיד את כספו, אבל בסוף קורה בדיוק ההפך: הוא מביא על עצמו רַב מְאֵרוֹת, שזה אומר הרבה הפסדים וחוסר ברכה. הכסף שהוא ניסה לשמור כל כך חזק לעצמו בסוף ילך לאיבוד, כעונש על כך שהוא בחר להתעלם ממי שהיה צריך את עזרתו.