משלי, פרק כ״ח, פסוק ד׳

יצא לכם פעם לראות מישהו שמתנהג לא יפה, ובמקום שיעירו לו, אנשים אחרים דווקא מחאו לו כפיים? ההתנהגות שלנו נמדדת לא רק במעשים שלנו, אלא גם במי שאנחנו בוחרים להעריץ. אנשים שהם עֹזְבֵי תוֹרָה, כלומר אנשים שעזבו את הדרך הטובה, לפעמים יְהַלְלוּ רָשָׁע. הם ישבחו אנשים שעושים מעשים רעים. למה שהם יעשו דבר כזה? כי ברגע שהם עזבו את הדרך הנכונה, הם איבדו את המצפן שלהם לדעת מה טוב ומה רע. לפעמים הם פשוט מקנאים בהצלחה של הרשע, וכשהם מחלקים לו מחמאות, זה בעצם תירוץ שנועד להצדיק את ההתנהגות הלא טובה שלהם עצמם. לעומתם, וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה, האנשים שמקפידים לעשות את מה שנכון, לא מסוגלים לעמוד בשקט כשמשהו רע קורה. התורה נוטעת בהם הרגשה טבעית של התרחקות ממעשים רעים, ולכן הם יִתְגָּרוּ באותם רשעים. המילה להתגרות מגיעה מהמילה תגר, שמשמעותה מאבק או מריבה. שומרי התורה לא יפחדו להיאבק באנשים שעושים רע. הם לא יחמיאו להם ולא ישתקו, גם אם הרשעים הם הרוב, אלא יאבקו כדי להראות לכולם שהדרך של הרשע היא שגויה ושהאמת והטוב הם אלה שצריכים לנצח.