משלי, פרק ז׳, פסוק י״ד

האישה המפתה מושכת את הנער לביתה במסווה של סעודת מצווה חגיגית, ומצהירה כי הייתה עליה חובה להביא קורבן באומרה זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי. היא מסבירה כי הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי, כלומר קיימה את חובתה במקדש, וכעת ביתה מלא בבשר קורבנות משובח שאותו היא מזמינה אותו לאכול. דרך הצגת הפיתוי כהשתתפות בשמחה טהורה של אכילת בשר קודש, היא משתמשת בתכסיס של יצר הרע המסווה חטא כמצווה. בעוד שיש המפרשים כי היא אכן מציעה סעודה אמיתית או מקבלת על עצמה חובה עתידית, אחרים סבורים כי סיפור הנדרים כולו אינו אלא שקר מוחלט שנועד להפיל את הנער ברשתה.