האדם הנמשך אחר תאוותיו החומריות או אחר אמונות כוזבות רץ אל אובדנו כְּמַהֵ֣ר צִפּ֣וֹר אֶל־פָּ֑ח, אל עבר רשת המלכודת, כשהוא רואה לנגד עיניו רק את ההנאה הרגעית. מתוך עיוורון טראגי הוא משעבד את שכלו ליצרו ומקריב את עולמו בעבור הנאת שעה, וְלֹא־יָ֝דַ֗ע כִּֽי־בְנַפְשׁ֥וֹ הֽוּא ושהמעשה יעלה לו בחייו. אטימות זו נמשכת עַ֤ד יְפַלַּ֪ח חֵ֡ץ כְּֽבֵד֗וֹ, כלומר עד שחץ העונש והייסורים מאת ה' יבקע ויחתוך את איבר הכבד שלו. ואולם, ייתכן שחץ זה הוא התגברות התאווה עצמה, החודרת אל גופו ומרתיחה את דמו עד שהוא הופך לשבוי לחלוטין בחטא. במצב זה האדם נאטם לחלוטין, ואינו מרגיש כיצד רדיפתו אחר הפיתויים מובילה לאובדן נפשו הרוחנית.
משלי, פרק ז׳, פסוק כ״ג
עַ֤ד יְפַלַּ֪ח חֵ֡ץ כְּֽבֵד֗וֹ כְּמַהֵ֣ר צִפּ֣וֹר אֶל־פָּ֑ח וְלֹא־יָ֝דַ֗ע כִּֽי־בְנַפְשׁ֥וֹ הֽוּא׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.