האישה המפתה פועלת כציידת חסרת מנוחה, המשוטטת במרחב הציבורי ומחפשת הרפתקאות בכל מקום כדי להפיל קורבנות ברשתה. היא נעה תדיר בין זירות שונות בעיר: בַּחץ, כלומר באזור שמאחורי הבית [מלבי"ם], ובָּרְחֹבוֹת, שהם רשות הרבים ההומה מאדם [מלבי"ם] או הכיכרות [ביאור שטיינזלץ]. היא אינה מסתפקת בהליכה גלויה כדי לרדוף אחר מאהביה [מצודת דוד], אלא תֶאֱרֹב, כלומר יושבת במארב [מצודת דוד], וְאֵצֶל כָּל־פִּנָּה וזווית [רלב"ג]. ממקומות מסתור אלו היא אורבת כדי לצוד אנשים ההולכים בצדי הדרכים [מלבי"ם].
מטרתה היא להציג את עצמה בפני העוברים בדרך ולהכשיל אותם [אמרי דעת]. היא ממתינה בסבלנות עד שיעברו דרך אותה פינה [מצודת דוד], ולא מרפה עד שתמצא פתי חסר לב [אבן עזרא] או נואף שייפול ברשתה [רלב"ג]. התנהגותה נעשית באופן מוחשי וגלוי לעיני כל רואיה, ובכל זאת היא ממשיכה למשוך אנשים למלכודת שהיא מציבה ברחובות העיר [אלשיך].