האישה המנאפת מפתה את הנער לבלות עמה לילה שלם של תענוגות, תוך שהיא מנסה להסיר מליבו כל חשש. דבריה משמשים כדוגמה מוחשית לדרכן של נשים מנאפות, המשתמשות בחלקלקות לשון כדי לשכנע את קורבנן להתמסר לפיתוי, תוך הבטחה כי הבעל רחוק ואין מי שיפריע או ימנע מהם את המעשה [רלב"ג, אמרי דעת].
הפרשנים מסכימים כי מטרת הפיתוי היא התמסרות מוחלטת לאהבה ולשמחה. המילה נִרְוֶה מבטאת שביעה, כלומר השאיפה לרוות ממעשה האהבה עד תום [מצודת דוד, עמנואל הרומי]. המונח דֹדִים מתפרש כאהבים, שעשועי אוהבים או תענוגות אהבה [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ, עמנואל הרומי]. בקשתה נִתְעַלְּסָה משמעותה נשמח ונעלוז, והיא קרובה מבחינה לשונית למילים המבטאות עליצות ושמחה [מצודת ציון, עמנואל הרומי].
באשר לאופי הפיתוי עצמו ולבחירת המילים של האישה, ניכרות שתי זוויות התבוננות בקרב המפרשים. מחד גיסא, יש המזהים בדבריה טקטיקה של הרגעה והקטנת החטא. לשיטה זו, היא נמנעת מלומר "בוא" ואומרת רק "לכה", כדי ליצור רושם שהיא מזמינה אותו רק להשתעשע בדֹדִים ללא חיבור גופני מלא. אולם, זוהי רק תחבולה, שכן היא יודעת היטב שברגע שיימשך אחריה, הוא לא יוכל לעצור עד להשלמת החטא [אלשיך]. מאידך גיסא, יש המצביעים על כך שהאישה מבהירה את כוונתה באופן גלוי ומסלים; היא אינה מסתפקת בדֹדִים, אלא מוסיפה את המילה בׇּאֳהָבִֽים, מונח המציין באופן מפורש וברור את עצם המעשה הפיזי של הזיווג והמשכב [מלבי"ם].