אדם המתפתה אחר יצרו צועד בעיוורון אל עבר אובדנו, מבלי להבחין בסכנה האורבת לו. תהליך ההידרדרות מתרחש פתאום, מתוך חוסר מודעות ופיתוי [ביאור שטיינזלץ], ויש המציינים כי המילה נגזרת מן השורש פ.ת.ה המעיד על פתיות [עמנואל הרומי]. הכניעה ליצר נעשית באבחה אחת, שכן לו היה האדם עוצר ומתייעץ עם שכלו, היה נמנע מן החטא [מלבי"ם]. ברגע אחד משתנית דעתו והוא מבצע את מה שלא תכנן מראש [אלשיך].
הליכתו אל החטא נמשלת למצב שבו כשור אל טבח יבוא. עצם הליכתו אל מקום הפיתוי היא הסיבה למותו, אף שהוא אינו מרגיש בכך כלל [עמנואל הרומי, אמרי דעת]. קיימת מחלוקת בקרב הפרשנים לגבי תחושתו הפנימית של החוטא בשלב זה. יש הסבורים כי הוא הולך מעצמו וברצון, כמו שור הפוסע בטבעיות אל בית המטבחיים [מצודת דוד]. לעומתם, יש המזהים כאן מאבק פנימי מתמשך: בתחילת הדרך, האדם מודע לחומרת מעשיו והולך מתוך הכרח, נגרר אחר יצרו כשור המובל לשחיטה בעל כורחו. רק לאחר שהוא שונה בחטאו ומתרגל אליו, הוא מאבד את הרגישות ומתחיל ללכת ברצון [אלשיך, מלבי"ם].
החלק האחרון של המשפט, וכעכס אל מוסר אויל, מתפרש בשתי דרכים עיקריות, התלויות בביאור המילה עכס.
הגישה הראשונה מפרשת את המילה עכס כנחש או כארס של נחש [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לפי גישה זו, כשם שהנחש ממהר לרוץ בביטחון בשליחות ה' כדי לייסר ולהכיש את האוויל, כך החוטא נמשך ורץ במהירות אחר הפיתוי עד שהוא נכשל ונענש [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מתוך גישה זו עולה זווית נוספת, המפרשת כי מדובר בנחש מצלצל. כשם שהנחש משמיע צלצול כדי להזהיר את האוויל מפני הארס שלו, כך גם כאשר החוטא הולך ברצון אחר תאוותו, מצפונו ולבו נוקפים ומצלצלים בקרבו כדי להזהירו מפני הסכנה הטמונה במעשיו [מלבי"ם, אלשיך].
הגישה השנייה מפרשת את המילה עכס ככבלי ברזל או אזיקים ששמים על הרגליים [אבן עזרא, עמנואל הרומי, אמרי דעת]. על פי פירוש זה, כשם שקשה להכניס את רגלו של האוויל אל תוך הכבלים, כך קשה להביאו לקבל מוסר [אבן עזרא]. לחלופין, הכבלים הם עונשו של האוויל שמסרב לקבל מוסר ומושלך לבית הסוהר כשאזיקים לרגליו [אמרי דעת]. זווית פסיכולוגית מעניינת מוסיפה כי האוויל עשוי לחשוב בטעות שכיוון שכבלים אלו נמצאים על רגליו הם נועדו לתפארת, אף שהם למעשה כלי עונשו. באותו אופן בדיוק, החוטא רואה בתענוגות החטא דבר טוב ומשעשע, ואינו מבין שהם עצמם כבלי המוסר שיובילו לאובדנו [עמנואל הרומי].