האדם המתפתה אחר יצרו הולך אחריה פתאום, באבחה אחת ומתוך פתיות, מבלי לעצור ולהתייעץ עם שכלו. הוא צועד בעיוורון אל אובדנו כשור אל טבח יבוא, בין אם הוא נגרר לשם בתחילה בעל כורחו ורק מתוך הרגל ממשיך ברצון, ובין אם הוא פוסע לשם בטבעיות מתחילת הדרך. סופו מתואר במילים וכעכס אל מוסר אויל, דימוי שניתן לפרש כנחש הממהר להעניש את החוטא בשליחות ה', או כנחש מצלצל המייצג את מצפונו המזהיר אותו מהסכנה. לחלופין, העכס מסמל כבלי ברזל המהווים עונש לאויל המסרב לקבל מוסר, אזיקים שהחוטא טועה לחשוב שהם תכשיט נוי ממש כשם שהוא רואה בחטא שעשוע תמים שיוביל לאובדנו.
משלי, פרק ז׳, פסוק כ״ב
ה֤וֹלֵ֥ךְ אַחֲרֶ֗יהָ פִּ֫תְאֹ֥ם כְּ֭שׁוֹר אֶל־טֶ֣בַח יָבֹ֑א וּ֝כְעֶ֗כֶס אֶל־מוּסַ֥ר אֱוִֽיל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.