הליכתו המכוונת של הפתי אל סביבת ביתה של האישה המפתה באישון לילה אינה נותרת ללא מענה, והמפגש ביניהם מתואר כמהלך אקטיבי ומתוכנן.
וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ, המילה "לקראתו" מעידה על כך שאין זו פגישה מקרית; כשם שהוא כיוון את דרכו אליה, כך היא יוצאת במכוון מולו, והם באים זה לקראת זה [אלשיך, מלבי"ם]. ברובד האלגורי, יש המפרשים אישה זו כמשל לאפיקורסות המפתה את האדם [רש"י].
הופעתה מתוארת כשִׁית זוֹנָה. הפרשנים נחלקו במשמעות המילה "שית". הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בלשון שימה, סידור ותיקון; כלומר, היא לבושה, מתנהגת ומשחקת באופי המובהק של זונה כדי לעורר את תאוות הגברים. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון שת וערווה, ומסבירים כי היא חושפת את פלג גופה התחתון במכוון [רש"י, רלב"ג, מלבי"ם].
תיאורה הפנימי, וּנְצֻרַת לֵב, זוכה למגוון רחב של פירושים, הנעים סביב השורשים של מצור ושמירה.
מצד אחד, הלב מתואר כנתון במצור. ליבה מוקף כולו בזימה, איוולת והרהורי עבירה, עד שאין לשכל ולכוח המושל שבה שום יכולת לשלוט על תאוותיה [רש"י, מלבי"ם]. גישה זו משתלבת עם הפירוש הפיזי, ולפיו בעוד שערוותה גלויה, דווקא ליבה ושכלה מכוסים ואטומים מפעולה [רלב"ג].
מצד שני, יש הרואים במצור פעולה שהיא עושה לאחרים: היא זו ששמה מצור על ליבותיהם של בני האדם כדי לכבוש אותם תחת ידה [מצודת דוד].
גישה נוספת מפרשת את המילה מלשון שמירה והסתרה. האישה בטוחה בעצמה ונטולת ייסורי מצפון [שטיינזלץ], והיא שומרת על ליבה כעיר מבצר בלתי חדירה. היא ערומה, מעמיקה בתרמית, מונעת מאחרים להבין את כוונותיה, ושומרת על עצמה לבל יצליחו לרמות אותה או להפריך את שקריה [אלשיך, עמנואל הרומי, אמרי דעת].
פירוש ייחודי נוסף קושר את "נצורת לב" להופעתה החיצונית, ומסביר כי אזור החזה שלה "נצור" ומוקף בתכשיטים ובבגדים הדוקים, או שהיא מתייצבת ומבליטה בגופה את האזור שכנגד הלב כדי למשוך את העין ולהראות את יופייה [אמרי דעת].