הפיתוי לחטא מתחיל במחשבה הרבה לפני המעשה, ולכן האזהרה מופנית באופן אישי אל לִבֶּךָ, לבל יֵשְׂטְ ויסור מן הדרך הישרה אל עבר התאוות. לעיתים אדם בטוח בעצמו וחושב שיוכל להתקרב לסכנה ללא פגע, ועל כך מזהיר הפסוק שלא להימשך לא אל דְּרָכֶיהָ הרחבות והגלויות של החטא, ולא אל בִּנְתִיבוֹתֶיהָ, שהם השבילים הצרים והסמויים כמו עצם ההסתכלות אל הפיתוי. עצם ההתקרבות לשם נחשבת לסטייה מן השכל הישר, ולכן נאמר אַל תֵּתַע, כאזהרה מפני בלבול ושיטוט חסר כיוון שעלולים להרחיק את האדם מן החכמה ולהוביל לאובדן נצחי של הנפש.
משלי, פרק ז׳, פסוק כ״ה
אַל־יֵ֣שְׂטְ אֶל־דְּרָכֶ֣יהָ לִבֶּ֑ךָ אַל־תֵּ֝֗תַע בִּנְתִיבוֹתֶֽיהָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.