משלי, פרק ז׳, פסוק ז׳

מבט בוחן אל רחובות העיר חושף קבוצות של אנשים קלי דעת המתפתים בקלות, שעליהם מעיד הצופה וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם. מתוך ראייה פיזית של אלו החוטאים בגלוי, הוא מתבונן לעומק ומסיק מסקנות גם על הצעירים המנסים להסתיר את מעשיהם, כפי שהוא אומר אָבִינָה בַבָּנִים. דרך הבנה פנימית זו הוא מזהה נַעַר חֲסַר־לֵב, צעיר שאינו נבון ונעדר כוח ושליטה עצמית לעצור את תאוותיו. אף על פי שהצעיר עומד בצומת דרכים ויכול לבחור בנתיב מוסרי וטוב, הוא נכנע ליצריו וצועד אל עבר החטא, בעוד הצופה מבין כי בסופו של דבר הוא יחלוק את אותו גורל מר של הפתאים.