קרה לכם פעם שהייתם כל כך עצובים, עד שלא הצלחתם אפילו למצוא את המילים הנכונות כדי להסביר מה עובר עליכם? לפעמים, כשהכאב גדול מאוד, במקום מילים פשוט יוצאת לנו אנחה או צעקה. כשמישהו נמצא בצרה גדולה, הוא פונה אל ה' ומבקש ממנו להאזין לו, גם אם הוא לא מצליח להתפלל תפילה רגילה ומסודרת.
הוא מבקש הַקְשִׁיבָה, כלומר, תקשיב לי ה' אפילו מרחוק, עוד בשלב שבו אני רק נאנח ולפני שאני מצליח לסדר את המילים בפה. הוא מתאר את מצבו במילה אָרִיד, שמשמעותה בכי, גניחה וצעקה מתוך צער עמוק. הוא מוסיף ומסביר שהוא נמצא בְּשִׂיחִי, מצב שבו מתוך הצער הרב המילים פשוט נפלטות לו החוצה, כמו אדם שמדבר אל עצמו ורק רוצה לשפוך את הלב ולספר על מה שעובר עליו. לבסוף הוא אומר וְאָהִימָה, שזו אנחה חזקה או קול רועש של כאב.
המועקה בלב כל כך גדולה, עד שאי אפשר לעצור את הרגשות בפנים. האדם פשוט חייב להוציא החוצה את הכל כדי להקל מעט על הכאב שלו, מתוך ידיעה שה' שומע ומבין גם את הבכי והאנחות שלנו, אפילו כשהן לא מסודרות כמו תפילה רגילה.