קרה לכם פעם שביקשתם טובה מחבר טוב, והזכרתם לו כמה זמן אתם כבר חברים ואיזה דברים מיוחדים עברתם יחד? בדיוק כך פונה המשורר אל ה' בתפילה מיוחדת. הוא מבקש מה' לזכור את הקשר החזק והעתיק שיש לו עם עם ישראל ועם מקום המקדש.
המשורר מתחיל ומבקש מה': זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם. המילה קָנִיתָ מסבירה שה' בחר בנו ממש כמו שקונים דבר יקר. כשהיינו עבדים במצרים, ה' הוציא אותנו משם ולקח אותנו להיות העם שלו. המילה קֶּדֶם מזכירה שזה קרה מזמן, עוד בימי האבות וביציאת מצרים.
אחר כך הוא ממשיך ומבקש לזכור כי גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ. הביטוי הזה מתכוון לכל שבטי ישראל יחד, שהם כמו משפחה אחת גדולה שהיא הנחלה של ה', כלומר קניין מיוחד ואהוב שעובר מדור לדור לנצח. המשורר מזכיר לה' שכמו שהוא שחרר והציל אותנו בעבר, כך אנחנו מבקשים שישמור עלינו גם עכשיו.
בסוף, המשורר מבקש מה' לזכור גם את הַר צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ. הרי כל המטרה של יציאת מצרים הייתה להביא את העם אל ההר הזה, המקום שבו ה' שוכן. גם כשבית המקדש נחרב והמקום נראה עזוב, הנוכחות של ה' מעולם לא עזבה את ההר. זה נותן לנו המון תקווה, כי זה מראה שה' עדיין רוצה להחזיר אותנו הביתה ולשמור עלינו.