בימי בניין המקדש הראשון, אדם שהיה מניף את גרזניו, קַרְדֻּמּוֹת, כדי לחטוב עצים בתוך ענפים המסתבכים זה בזה, בִּסְבָךְ־עֵץ, עשה מצווה כה גדולה עד שהדבר היה יִוָּדַע ונדמה כְּמֵבִיא את העצים לשמים לפני ה'. לעומת זאת, בעת החורבן הפך התיאור למציאות הפוכה, שבה האויב השחית את המקדש ללא הבחנה כמו חוטב עצים המכה לכל עבר. בניגוד לחוטב רגיל שעיקר פעולתו היא המכה כלפי מטה, מטרתו המרכזית של האויב הייתה להניף את הגרזן לְמָעְלָה כדי למרוד בה', כאילו הוא מכה את הרקיע עצמו. פגיעה זו לוותה בהתרחשות פלאית, שבה עצי שערי ירושלים הסתבכו בגרזני האויב ובלעו אותם לתוכם.
תהלים, פרק ע״ד, פסוק ה׳
יִ֭וָּדַע כְּמֵבִ֣יא לְמָ֑עְלָה בִּסְבׇךְ־עֵ֝֗ץ קַרְדֻּמּֽוֹת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.