תהלים, פרק ע״ז, פסוק י״א

מתוך כאב הגלות והסתרת הפנים, המשורר חושב בלבו וָאֹמַר כי חַלּוֹתִי, כלומר החולי והחרדה שבאו עליו, נובעים מתוך המחשבה על שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן. כוונתו הִיא שימינו של ה', שבעבר התאפיינה בגבורה, השתנתה וכעת נסוגה לאחור. מנגד, ניתן להבין את המילה חַלּוֹתִי מלשון מוות וחללים, כמבטאת ייאוש ופחד למות בגלות. אולם מתוך הייאוש עולה גם תפילה, ולפיה המילה שְׁנוֹת מתפרשת מלשון שנים; המשורר מתנחם בזיכרון השנים שבהן פעלה יְמִין עֶלְיוֹן בחסד, מתוך תקווה שיושיע את עמו שוב.