מתוך ייאוש הגלות, האדם שואב נחמה כשהוא מחליט כי אֶזְכּוֹר בליבו ואף יזכיר לאחרים את מַעַלְלֵי יָהּ, שהם מעשיו של ה' הנובעים ממידותיו וממחישים שידו אינה קצרה מלהושיע. ביטחון זה בגאולה מתעורר כִּי אֶזְכְּרָה את אותן פלאות שנעשו מִקֶּדֶם, בימי קדם כיציאת מצרים. התבוננות זו באותו פִּלְאֶךָ, המבטא את התערבותו של ה' החורגת מחוקי הטבע, מוכיחה כי בורא העולם שולט בו ויכול לשנותו. כשם שה' חולל ניסים בעבר מתוך אובדן תקווה מוחלט כדי לתקן את העולם ולגאול את עמו, כך הוא עתיד לעשות גם בהווה.
תהלים, פרק ע״ז, פסוק י״ב
(אזכיר) [אֶזְכּ֥וֹר] מַעַלְלֵי־יָ֑הּ כִּֽי־אֶזְכְּרָ֖ה מִקֶּ֣דֶם פִּלְאֶֽךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.