זכריה, פרק ח׳, פסוק י״ט

יצא לכם פעם לחשוב אם יום עצוב מאוד יכול להפוך פתאום ליום של חג ושמחה? כשהיהודים חזרו לארץ ישראל מגלות בבל, הם שאלו את הנביא זכריה שאלה מעניינת: האם אנחנו עדיין צריכים לצום בימים שמזכירים את חורבן ירושלים ובית המקדש? ה' עונה להם תשובה מדהימה ומבטיח שארבעת ימי הצום יהפכו לימי חג. הנביא מזכיר את הצומות לפי החודשים שלהם. צום הרביעי הוא שבעה עשר בתמוז, החודש הרביעי, שבו נפרצו חומות העיר ירושלים. צום החמישי הוא תשעה באב, שבו חרב בית המקדש. צום השביעי הוא צום גדליה בחודש תשרי, וצום העשירי הוא עשרה בטבת, היום שבו התחיל המצור על ירושלים. ה' מבטיח שהימים האלה יהיו לְבֵית־יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים. הוא פונה במיוחד לאנשי שבט יהודה, כי הם אלה שנפגעו מהחורבן וחזרו לארץ, ולכן הם אלה שהיו עצובים וצמו. ההבטחה היא שבימי הגאולה הצומות לא רק יתבטלו, אלא ממש יהפכו לימים של אור ושמחה. אבל יש לזה תנאי חשוב. כדי שזה יקרה, העם צריך לקיים את מה שכתוב בסוף: וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ. הנביא מסביר להם שהרבה יותר חשוב שהם יתנהגו יפה אחד לשני, יגידו את האמת ויחיו בשלום, מאשר שרק יקפידו לצום. ה' אומר להם שגם כשימי העצב יהפכו לימי חג, הם יצטרכו להמשיך לאהוב את האמת והשלום ולא רק לחגוג, אלא להמשיך להיות אנשים טובים.