זכריה, פרק ח׳, פסוק ד׳

יצא לכם פעם לראות סבא וסבתא יושבים בנחת על ספסל בגינה, מדברים ונהנים מהשמש? היום זה נראה לנו דבר רגיל, אבל עבור אנשים שחיו בתקופות קשות זה היה חלום של ממש. כדי להרגיע את העם שלא יפחד מגלות נוספת, הנבואה פותחת במילים כֹּה אָמַר ה', כדי להדגיש שההבטחה הטובה הזו תתקיים בוודאות. ה' מבטיח כי עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִַם. בזמנים של קושי, בני אדם לא תמיד זוכים לחיות שנים רבות, ואנשים מבוגרים או חלשים מעדיפים להישאר סגורים בבית. אבל בעתיד יהיה בירושלים כל כך הרבה שלום וביטחון, עד שהקשישים יוכלו לצאת לרחובות ללא שום פחד מסכנה או ממחלה. הפסוק מוסיף שוְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ, כלומר, הזקנים יחזיקו מקל הליכה. הסיבה לכך היא מֵרֹב יָמִים, מפני שהם יזכו לחיות כל כך הרבה שנים עד שיצטרכו להישען על מקל. הדבר המיוחד הוא שלמרות הגיל המבוגר והצורך במשענת, עדיין יהיה להם מספיק כוח לצאת החוצה ולשבת ברחובות העיר בשלווה ובשמחה.