פתיחת ספר דניאל צוללת ישירות אל אחת התקופות הסוערות ביותר בתולדות עם ישראל, ומסמנת את תחילתה של גלות בבל. התיאור מציג מיד את ההתנגשות הגיאופוליטית בין ממלכת יהודה לבין האימפריה הבבלית העולה, ומניח את התשתית לאירועים הדרמטיים שיתרחשו בגלות.
הקושי המרכזי שמעוררות המילים בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת יְהוֹיָקִים הוא סתירה כרונולוגית בולטת מול מקורות אחרים. בספר ירמיהו מפורש כי שנתו הראשונה של נבוכדנצר כמלך בבל מקבילה לשנתו הרביעית של יהויקים. אם כן, כיצד ייתכן שנבוכדנצר עלה על ירושלים כבר בשנת שלוש?
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם] היא שהספירה אינה מתייחסת לתחילת שלטונו של יהויקים, אלא לשנת שלוש למרדו בבבל. לפי מהלך היסטורי זה, נבוכדנצר כבש את יהודה בתחילת דרכו, ויהויקים הפך לעבדו למשך שלוש שנים. לאחר מכן יהויקים מרד, ובשנת שלוש לאותו מרד, שהיא למעשה שנתו האחת עשרה והאחרונה של יהויקים למלכותו, חזר נבוכדנצר לירושלים כדי לדכא את ההתקוממות.
מנגד, יש החולקים על פרשנות המרד וטוענים כי יש להבין את הכתוב כפשוטו. לפי גישה זו [אבן עזרא], האירוע התרחש בסוף שנת שלוש ליהויקים, ממש עם הכניסה לשנתו הרביעית. את הפער בספירה ניתן להסביר גם בשיטות מניין השנים השונות של המלכים [מלבי"ם]. מכיוון שמלכי ישראל מונים את שנות שלטונם מחודש ניסן, מלך שעלה לשלטון בחודש אדר נחשב כמי שהשלים שנת מלכות שלמה ברגע שהגיע חודש ניסן, מה שיצר פער טבעי בין הרישום הבבלי לרישום היהודי.
לציון התקופה של שלוש שנים ישנה גם משמעות פסיכולוגית. לאחר שהחזיק במלכותו שלוש שנים רצופות, יהויקים חש תקיף ובטוח בעצמו, שכן פרק זמן זה יוצר חזקה של יציבות וביטחון שהובילה אותו להעז ולמרוד [יוסף אבן יחיא].
המילה וַיָּצַר משמעותה הטלת מצור, כלומר הקפת העיר בחיילים במטרה להצר לתושביה, להכניעם ולכבוש אותם [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מלך בבל נאלץ לתקוף את ירושלים מספר פעמים משום שממלכת יהודה סירבה לשמור לו אמונים באופן מוחלט [ביאור שטיינזלץ].
הגעתו של נבוכדנצר מוסברת גם מבעד לעדשה צבאית ומדינית [אלשיך]. הכתוב מדגיש כי המלך הגדול בעצמו הגיע מבבל הרחוקה לירושלים, ולא הסתפק בשליחת שרי צבאו. כאשר מלך חסות מורד במעצמה, והמלך העליון נאלץ לטרוח, לעבור מרחק רב ולנהל מצור ממושך משום שהעיר מסרבת להיכנע מיד, חמתו בוערת בו להשחית ולאבד. האכזריות הבבלית והחורבן הכבד נבעו מאותו זעם על המרד ועל הפגיעה בכבודו של נבוכדנצר. עם זאת, חרף עוצמתם הצבאית האדירה של הבבלים וגבורתם של בני יהודה, כיבוש ירושלים התאפשר אך ורק משום שה' בחר להתערב ולמסור את העיר לידי הבבלים [יוסף אבן יחיא].