הענקת שמות חדשים בחצר מלוכה זרה מסמלת את כניסתם של הנערים לשירות המלך ואת הניסיון להטמיע אותם בתרבות המקומית. שר הסריסים העניק לארבעת הנערים שמות חדשים, בנוסף לשמותיהם העבריים שניתנו להם מלידה [מצודת דוד]. מנהג זה של שינוי שם היה מקובל עבור מי שעולה לגדולה ונכנס לעבודת המלך, בדומה לאופן שבו שינה פרעה את שמו של יוסף [אבן עזרא, מלבי"ם]. סיבה נוספת להחלפת השמות הייתה פרקטית, שכן לשמות העבריים לא הייתה משמעות בשפה הכשדית, והדבר נועד לחסוך מהמלך ושריו את הטרחה שבלמידת שפה זרה [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הסבורים כי המטרה הייתה להעניק להם כבוד בעיני הבבלים, ומתוך כך למשוך אותם אל טומאת האלילים המקומית, אך למרות כבוד זה וייחוסם המלכותי, הנערים לא התגאו ונותרו נאמנים ליראת ה' [אלשיך].
באשר למשמעות השמות עצמם, קיימת מחלוקת בין הפרשנים. גישה אחת מציעה כי ייתכן שהשמות הכשדיים הם פשוט תרגום של משמעות השמות העבריים [מצודת דוד]. אולם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהשמות קשורים לשפה הבבלית ולאליליה. השם עֲבֵד נְגוֹ שניתן לעזריה, משמעותו "עבדו של נגו", ויש המזהים את "נגו" עם האליל הבבלי נבו [אבן עזרא בשם רב סעדיה גאון, ביאור שטיינזלץ], אם כי זיהוי זה שנוי במחלוקת [אבן עזרא]. בעוד שיש המפרשים שכל השמות החדשים נקראו על שם פסילים ואלילים [אלשיך], אחרים סבורים כי רק שמו של דניאל הכיל שם של עבודה זרה [מלבי"ם].
הכתוב חוזר על הפועל וַיָּשֶׂם פעם נוספת אצל דניאל, כדי להדגיש את מעמדו הייחודי והגבוה מבין שאר הנערים [אלשיך]. שר הסריסים העניק לְדָנִיֵּאל את השם המכובד ביותר, בֵּלְטְשַׁאצַּר, הכולל בתוכו את השם "בל" – האליל הראשי של בבל ושל המלך נבוכדנצר [רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. שם זה ניתן לדניאל בפקודת המלך עצמו, שהבחין מיד בחוכמתו יוצאת הדופן ובמעלתו האלוהית [מלבי"ם, אלשיך]. בנוסף, המילה עצמה מבטאת חוכמה בשפה הארמית [רש"י].