כאשר אדם עומד בתוקף על עקרונותיו הרוחניים כנגד כל הסיכויים, ההשגחה העליונה מתערבת וסוללת עבורו את הדרך. דניאל נמצא בחצר זרה וניצב בפני מצב בלתי אפשרי: סירוב לאכול ממזון המלך שנקבע על ידי השליט החזק בעולם. בדרך הטבע, בקשה כזו נחשבת למרידה שהייתה אמורה לגרור עונש מוות מיידי, אך במקום זאת מתרחש מהפך פלאי ביחסם של שוביו.
שַׂר הַסָּרִיסִים, שהיה השר הממונה על משרתי המלך [רש"י], לא היה אמור כלל להתייחס ברצינות לבקשה מסוג זה. תחת אחריותו היו נערים רבים, ולא הייתה לו כל סמכות או יכולת להעניק לאחד מהם תפריט מיוחד [ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, היה זה אותו שר ממש שקבע לדניאל ולחבריו שמות אליליים במטרה להטמיע אותם בתרבות הבבלית [אלשיך]. למרות כל זאת, ה' התערב למענו. השימוש בשם הָאֱלֹהִים מרמז כי אפילו מידת הדין הקשה נהפכה לרחמים בזכותו של דניאל [חומת אנך].
רוב הפרשנים מסכימים כי השר לא מילא את בקשתו של דניאל באופן רשמי ומיידי, שכן הוא חשש לחייו מפני המלך. אם כן, החֶסֶד והרַחֲמִים באו לידי ביטוי בתגובתו המפתיעה של השר. במקום לגעור בדניאל ולהעניש אותו על עצם הבקשה המסוכנת, השר מחל על עזותו, דיבר אליו ברכות, וריחם עליו כשראה את המצוקה הדתית שבה הוא שרוי [מצודת דוד, אבן עזרא, מלבי"ם]. מעל לכל, החסד הגדול היה שהשר לא גילה את סודו של דניאל למלך – דבר שהיה עולה לו בחייו – ובהמשך אף העלים עין כאשר המלצר, השומר הזוטר יותר, שינה בפועל את תזונתם של הנערים [מצודת דוד, אבן עזרא, חומת אנך].
התערבות אלוהית זו לא באה בחלל ריק, אלא נבעה ממסירות הנפש של דניאל. מכיוון שדניאל החליט תחילה בתוך לבו לשמור על עבודת ה' בהחלטה נחושה ומבלי להתחשב בסכנה, ה' פעל את פעולתו ונתן את חנו בעיני שוביו [אלשיך]. לצד הביטחון בה', דניאל פעל בחוכמה ובטקטיקה. הכתוב מדגיש אֶת דָּנִיֵּאל כדי לרמוז שדניאל ביקש את הבקשה תחילה רק עבור עצמו, ולא עבור כל חבריו יחד. בדומה לעני המבקש קודם דבר קטן ורק אחר כך מוסיף לבקש, דניאל הבין שאם יבקש מיד על כולם הוא יקשה על לבו של השר. לכן הוא צמצם את הבקשה אליו בלבד, כדי לסלול את הדרך בהמשך גם עבור חבריו [אלשיך].