ההשגחה האלוהית מתערבת ומעניקה שכר רוחני ושכלי לאלו ששמרו על קדושתם. לאחר שעמדו בניסיון וסירבו לאכול מפת המלך, זוכים הצעירים לחוכמה יוצאת דופן שתכשיר אותם לשמש כיועצים המבריקים ביותר בחצר המלכות.
הפרשנים מסכימים כי וְהַיְלָדִים הָאֵלֶּה אַרְבַּעְתָּם הם דניאל, חנניה, מישאל ועזריה. חוכמתם לא נרכשה בדרך הטבע, אלא ניתנה להם מאת ה׳ בבחינת מידה כנגד מידה: המלך סיפק לילדים מאכלים מיוחדים שנועדו לזכך את שכלם, אך ארבעת הצעירים בחרו לאכול זרעונים פשוטים כדי שלא להיטמא. בזכות ביטחונם בה׳ ומסירות נפשם, זכו לשפע אלוהי ולשכלול יכולותיהם הרבה מעבר לשאר הילדים שניזונו ממאכלי המלך [מלבי"ם, אלשיך, יוסף אבן יחיא].
ה׳ חנן אותם במַדָּע וְהַשְׂכֵּל בְּכָל־סֵפֶר וְחָכְמָה. הם שלטו בשפות, בכתב ובחכמות של כל עם ועם. הפרשנים מצביעים על הבדל מהותי בין המושגים: מַדָּע מתייחס לידע מעשי ומדעי המושג דרך החושים, כגון חכמת הטבע והרפואה, בעוד הַשְׂכֵּל מכוון לחכמה עיונית עמוקה יותר, המושגת בכוח המחשבה וכוללת את היכולת להסיק דבר מתוך דבר [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא, מצודת דוד].
אף על פי שארבעתם היו שווים ברמת חוכמתם, וְדָנִיֵּאל הֵבִין בְּכָל־חָזוֹן וַחֲלֹמוֹת. דניאל זכה למדרגה רוחנית גבוהה משל חבריו, משום שהוא היה זה שיזם מלכתחילה את ההימנעות ממאכלי המלך, ולכן תוגמל בתוספת של הבנה נבואית [אלשיך, מלבי"ם].
יכולתו של דניאל לפתור חלומות לא נבעה מהשערות או מניחושים כפי שעשו פותרי חלומות רגילים, אלא מרוח הקודש ששרתה עליו. בזכות כך, הוא הצליח להבין את החלומות במלואם ובשלמותם [מלבי"ם]. בעוד שיש הסבורים כי חָזוֹן וחלום הם מושגים זהים בעלי משמעות כפולה [מצודת ציון], יש המבחינים ביניהם ומסבירים כי חזון הוא מראה נבואי המתרחש בהקיץ או כולל מראה ויזואלי ברור, ואילו חלום מתרחש בשנת האדם וללא מראה מוחשי [מלבי"ם]. יכולת זו העלתה את דניאל למדרגת נביא, בניגוד לשלושת חבריו [אבן עזרא, יוסף אבן יחיא].