דמותו של דניאל מלווה את חצרות המלוכה לאורך תמורות היסטוריות וחילופי אימפריות. המילים וַיְהִי דָנִיֵּאל מלמדות כי הוא שמר על מעמדו הרם בגדולה, ושימש כחכם ויועץ בחצר המלכות בבבל. הוא זכה לכבוד רב על חכמתו מצד כל המלכים, ונותר בתפקידו לא רק בימי נבוכדנצר, אלא גם תחת שלטון בנו ונכדו. מעמד זה נמשך עד להתמוטטות האימפריה הבבלית ועליית מלכי פרס, אשר נקטו במדיניות שונה כלפי עם ישראל [יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ].
באשר לביטוי עַד שְׁנַת אַחַת, מדייקים הפרשנים כי השימוש במילה "שנת" במקום "שנה" בא ללמד שהדבר התרחש בתוך מהלכה של השנה הראשונה, ולא לאחר שחלפה שנה תמימה [אבן עזרא].
הפרשנים חלוקים בשאלה מה אירע לאחריו של ציון זמן זה, לְכוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְ. גישה אחת גורסת כי בשלב זה פסק דניאל מעבודתו בחצר המלוכה. יש הסבורים כי הוא מנע את עצמו ממלאכת המלך ומינה תחתיו את זרובבל [מצודת דוד], ויש המציינים כי לאחר שהושלך לגוב האריות הוא התפטר מתפקידו וקבע את מושבו בעיר שושן [מלבי"ם]. מנגד, ישנה דעה ולפיה בשנה זו ניצל דניאל את הצהרת כורש, עזב את בבל ועלה לירושלים יחד עם שאר הגולים כדי לבנות את בית המקדש [יוסף אבן יחיא].
בנוסף לאלו, קיימת מחלוקת האם דניאל איבד את תוארו וגדולתו בשנה זו. לפי גישה אחת, המבוססת על זיהויו של דניאל עם הדמות "התך" ממגילת אסתר, שמו מרמז על כך ש"חתכוהו" והורידו אותו מגדולתו בימי כורש הראשון. לעומת זאת, דעה אחרת באותה מסורת דורשת את השם "התך" מלשון חיתוך ופסיקת הלכות, כלומר שכל ענייני המלכות היו נחתכים ומוכרעים על פיו. לפי תפיסה זו, דניאל מעולם לא ירד מגדולתו, גם לא בימי גוב האריות, והמלך כורש המוזכר בפסוק הוא למעשה דריווש השני שמלך לאחר אחשורוש [רש"י].