מלך בבל מייסד תוכנית הכשרה אליטיסטית וקפדנית עבור הילדים הגולים, במטרה להפוך אותם למשרתים נאמנים בחצרו. לשם כך, הוא מספק להם תנאים אידיאליים המשלבים תזונה מלכותית, שקט נפשי וזמן ממושך של למידה, מתוך הבנה שרק כך יוכלו לממש את הפוטנציאל השכלי והפיזי שלהם ולהשתלם במעלות הנדרשות.
פעולת המלך מתוארת במילה וַיְמַן, שמשמעותה הכנה, הזמנה וקציבת מנות קבועות [רש"י, מצודת ציון, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. המנות ניתנו מתוך פַּת־בַּג המלך. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר במאכלים מלכותיים, אך קיים דיון לגבי סוג המזון: בעוד שיש הסבורים כי מדובר בלחם, אחרים דוחים זאת ומסבירים כי מדובר בתבשילים משובחים או בבשר מבושל, שכן בהמשך הסיפור הילדים יבקשו זרעונים, המהווים תחליף לתבשיל ולא ללחם [רש"י, אבן עזרא]. המלך השקה אותם מִיֵּין מִשְׁתָּיו, בלשון רבים, משום שהיו לו סוגים שונים של יינות, כגון יין לבן, יין אדום ויינות מאזורים שונים [אבן עזרא].
הפרשנים מצביעים על כך שהמלך העניק לילדים שלושה תנאים הכרחיים להצלחה בלימודים וברכישת חכמה [אלשיך, מלבי"ם]:
ראשית, דאגה לצרכים הפיזיים באופן רציף, דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ, כדי שיהיו פנויים מטרדות הפרנסה. הקצבה היומית המשתנה מעידה גם על השגחה רפואית צמודה, שכן המאכלים הותאמו בכל יום למזג האוויר, לעונות השנה ולצרכי הגוף, בדיוק כפי שנהג המלך עצמו.
שנית, תזונה מעולה ודקה מתוך שולחן המלך, מתוך תפיסה שמאכלים גסים ועבים אוטמים את המוח, ואילו מאכלים משובחים ויינות מבושמים מרחיבים את הדעת ומזככים את השכל.
שלישית, זמן הכשרה ממושך של שָׁנִים שָׁלוֹשׁ. מטרת פרק הזמן הזה, וּלְגַדְּלָם, הייתה כפולה: מן הצד הפיזי, לגדלם להיות יפים ובעלי בשר [מצודת דוד], ומן הצד השכלי, להעניק להם מספיק זמן לרכוש את השפה הכשדית המורכבת, להתרגל לנימוסי המלכות ולספוג את החכמה הנדרשת לתפקידם [אבן עזרא, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ]. שלוש שנים נחשבות לזמן המינימלי הנדרש כדי לראות סימן ברכה והצלחה בלימוד [מלבי"ם].
בסיום התהליך, וּמִקְצָתָם יַעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. המילה וּמִקְצָתָם מתפרשת בשתי דרכים: יש המבארים זאת מלשון "קצה", כלומר בסוף שלוש השנים [מצודת דוד, אבן עזרא], ויש המבארים זאת מלשון "חלק", כלומר רק קבוצה נבחרת מתוכם [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. לפי גישה זו, המלך ידע מראש שלא כל הלומדים יצליחו במידה שווה. ההשקעה העצומה בכלל הילדים נועדה לשמש כמערכת סינון קפדנית, שמתוכה ייבחרו רק המעולים, השלמים והמוצלחים ביותר שניחנו בכישרון ובטבע הראוי, והם אלו שיזכו לעמוד לפני המלך ולשרתו בקביעות [יוסף אבן יחיא, מלבי"ם, אלשיך].