הסכמתו של הממונה לשנות את התפריט המלכותי ולהעמיד את הנערים במבחן תזונתי, טמנה בחובה סיכון אישי ניכר, אך לוותה בחישובים מעשיים והשגחה עליונה.
המילה וַיִּשְׁמַע מתייחסת למלצר, הוא הממונה על הנערים [ביאור שטיינזלץ], אשר הסכים לבקשה בעקבות השגחת ה'. הסכמתו נבעה מכמה סיבות מעשיות: ראשית, הוא ידע שהמלך לא יראה את הנערים עד תום תקופת הכשרתם הארוכה. שנית, מדובר היה בניסיון קצר בלבד, כך שאם יבחין כי הזרעונים מזיקים לבריאותם, יוכל מיד לעצור את הניסוי ולשוב לתפריט הרגיל. בנוסף, המלצר סבר כי פקודת המלך לא נבעה מהקפדה על סוג המזון עצמו, אלא מתוך רצון שהנערים יהיו בריאים וחסונים. לכן, אם מטרה זו תושג באמצעות מאכלים פשוטים, הוא הניח שלא ייחשב כמי שהמרה את פי המלך [מלבי"ם].
הביטוי לַדָּבָר הַזֶּה נראה לכאורה מיותר, אך הוא מצביע על כך שהמלצר הסכים רק לחלק מבקשתו של דניאל. דניאל ביקש שני דברים: לקבל את הזרעונים ישירות מידי הספקים המלכותיים, ולערוך ניסיון של עשרה ימים. המלצר הבין ששיתוף ספקים נוספים בסוד עלול להוביל לחשיפת המעשה בפני המלך ולסכן אותו. לפיכך, הוא שמע להם רק "לדבר הזה", כלומר לעצם קיום הניסיון, אך שמר את אספקת המזון תחת שליטתו הבלעדית מבלי לערב גורמים נוספים [אלשיך].
במהלך תקופת המבחן, שעליה נאמר וַיְנַסֵּם יָמִים עֲשָׂרָה, המלצר לא המתין באפס מעשה לסיום התקופה כדי לבדוק את התוצאות, אלא בחן את פניהם של הנערים מדי יום ביומו כדי לעקוב מקרוב אחר מצבם הגופני [אבן עזרא].