מבחן התוצאה של תקופת ההכשרה מגיע לשיאו במפגש ישיר עם מלך בבל, בו מתגלה עליונותם הרוחנית והשכלית של דניאל וחבריו. המלך עורך בחינה לכלל הצעירים שגויסו מרחבי הממלכה [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם], או לכל הפחות לכל הילדים היהודים שהובאו בגלות [אבן עזרא].
המילים וַיְדַבֵּר אִתָּם מתארות את אופן הבחינה. רוב הפרשנים מסבירים כי המלך דיבר עמהם דברי חכמה והשכל כדי לנסות ולעמוד על רמתו של כל אחד ואחד, כאשר לפי חלק מהדעות השיחה התנהלה בשפתו של המלך [אבן עזרא]. גישה ייחודית מציעה כי המלך הוכיח כאן את חכמתו שלו: הוא כלל לא נזקק לשאול אותם חידות מורכבות, אלא מתוך עצם שיחתו הפשוטה עמם הצליח להבחין ביתרון דעתם [אלשיך].
תוצאות המבחן היו חד משמעיות, ווְלֹא נִמְצָא מִכֻּלָּם כדניאל וחבריו. מבין כלל הנבחנים, הארבעה התבלטו כשלמים, כחכמים וכמשכילים ביותר. יתרון זה מבליט את ההשגחה האלוהית; אף על פי שדניאל וחבריו ניזונו מזרעונים בלבד כדי שלא להיטמא בפת המלך, ה׳ העניק להם חכמה כה מופלגת עד שניכרה מיד על פני כל השאר שניזונו ממזון המלך [אלשיך].
בעקבות הצטיינותם, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. הפרשנים מסכימים כי משמעות הדבר היא שרק הם לבדם נבחרו מתוך כלל הצעירים, ומונו להישאר בארמון באופן תמידי כדי לשרת את המלך ולעמוד לפניו.