בסיומם של עשרת ימי המבחן, התברר כי מצבם הגופני של דניאל וחבריו לא רק שלא הידרדר, אלא אף עלה על זה של שאר הנערים. המילה וּמִקְצָת משמעותה בסוף או בקצה תקופה זו [ביאור שטיינזלץ], ואז נִרְאָה מַרְאֵיהֶם – כלומר, כל מראם הכללי [אבן עזרא] ניכר כטוב יותר. המונח וּבְרִיאֵי מתפרש כשמנים ומלאים בבשר [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], והם היו כך מִן־כָּל – כלומר, הרבה יותר מכל שאר הילדים שאכלו ממזון המלך [מצודת דוד]. יש המדייקים כי הפסוק מתאר שתי בחינות שונות: איכות, שבאה לידי ביטוי במראה טוב, וכמות, שבאה לידי ביטוי בבשר בריא ושמן [יוסף אבן יחיא].
סביב שאלת האופן שבו השמינו הנערים מתזונה צמחונית, מתקיימת מחלוקת עקרונית בין הפרשנים. הגישה המרכזית רואה בכך אירוע על־טבעי המעיד על השגחת ה'. לפי גישה זו, זרעונים וקטניות אינם משמינים את הגוף בדרך הטבע כמו בשר ויין, ולכן תוצאה זו היא בגדר נס גדול [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא, ורב סעדיה גאון המובא באבן עזרא].
לעומתם, גישה אחרת שוללת את הצורך בנס ומסבירה את התופעה בדרך הטבע [אבן עזרא]. לפי פירוש זה, התזונה של הנערים כללה מאכלים מזינים ובריאים מאוד, כדוגמת אורז וסוגים מסוימים של אפונים, המייצרים דם נקי, מצהילים את הפנים ומשמינים את הבשר. בנוסף להסבר התזונתי, מוצג גם הסבר פסיכולוגי: מאכל שאדם אוכל מתוך תאווה ורצון מועיל לגופו הרבה יותר ממאכל שהנפש סולדת ממנו, גם אם מבחינה אובייקטיבית המאכל השני נחשב למזין יותר. מכיוון שדניאל וחבריו אכלו את הזרעונים מתוך רצון שלם, המזון הועיל להם, נספג היטב וחיזק את גופם.