דניאל, פרק א׳, פסוק י״א

לאחר שנתקל במכשול מול הסמכות העליונה, דניאל מפגין תבונה מדינית ופוליטית ופונה אל הדרג הזוטר יותר כדי להשיג את מבוקשו.

הפסוק מתמקד בפנייתו של דניאל אל הַמֶּלְצַר. מילה זו, שמקורה בשפה הכשדית, מתארת את האדם שתפקידו לחלק את המנות, לסדר את הקערות ולהגיש את המאכלים והמשקאות [אבן עזרא, רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון]. המילים אֲשֶׁר מִנָּה פירושן "אשר הפקיד", והפרשנים מדגישים כי אין מדובר כאן בלשון חלוקת מנות, שכן מיד לאחר מכן נכתב עַל־דָּנִיֵּאל, כלומר המלצר הוא מי שהופקד ומונה כאחראי עליהם [אבן עזרא, מצודת ציון].

הפרשנים מנתחים את האסטרטגיה שמאחורי פנייה זו. קיימת גישה לפיה דניאל פנה אל המלצר פשוט משום ששר הסריסים סירב לשמוע לו [יוסף אבן יחיא]. עם זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא ששר הסריסים לא סירב באופן גורף, אלא רק נימק את החשש האישי שלו מפני המלך. דניאל הבין מתוך תגובה זו כי השר נוטה לו חסד ויעלים עין ממעשיו של המלצר [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].

ההחלטה שלא לפנות למלצר מלכתחילה הייתה מחושבת היטב. לו היה דניאל מבקש זאת ישירות מהמלצר, האחרון לא היה מעז לעזור לו מחשש ששר הסריסים יגלה זאת ויערוף את ראשו. הפנייה המוקדמת לשר הסריסים נועדה להבטיח את שתיקתו. השר עצמו לא יכול היה לצוות על המלצר לשנות את התפריט, שכן התעסקות בפרטים אלו אינה לכבודו, והדבר היה הופך אותו לאשם ישיר בעיני המלך אם בריאותם של הנערים הייתה נפגעת. לכן, השר רק רמז על הסכמתו השקטה, מה שאפשר למלצר לפעול ולערוך את הניסוי התזונתי על דעת עצמו [אלשיך].

בנוסף, דניאל פעל בזהירות רבה והסתיר את כוונותיו המלאות מהגורמים השונים. בפנייתו לשר הסריסים הוא נמנע מלציין שהוא מתכוון לאכול זרעונים בלבד, שכן תפריט דל כל כך היה נתפס כפגיעה ודאית בבריאותם ובשכלם של הנערים, והשר היה אוסר זאת מיד. לכן דניאל רק ציין את העובדה שהוא מבקש להימנע ממאכלי המלך. במקביל, כאשר פנה לבסוף אל המלצר, הוא הסתיר ממנו לחלוטין את המניע הדתי של סירובו להתגאל באוכל שניסכו לעבודה זרה, והציג את בקשתו בלבד [אלשיך, מלבי"ם].