מתוך קבוצה גדולה של נערים שנלקחו מכלל העמים ומשאר חלקי העם כדי לשרת בארמון המלך, בלטו באופן מיוחד ארבעה נערים יוצאי דופן. המילים וַיְהִי בָהֶם מלמדות כי שר הסריסים אכן אסף ילדים ונערים רבים למלא את פקודת המלך, ומתוך אותה קבוצה גדולה וכללית שנבחרה כמתאימה לתפקיד, הגיעו ארבעת הנערים הללו [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
הציון מִבְּנֵי יְהוּדָה אינו בא רק להורות על מוצאם השבטי, אלא להדגיש את מעמדם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהנערים הללו היו מזרע המלוכה של בית דוד ומגזע האצולה, דבר המבדיל אותם משאר המון העם [מצודת דוד, מלבי"ם, אלשיך]. מזווית מעט שונה, יש מי שמסביר כי אזכור שבט יהודה נועד להדגיש שהם לא היו משבט בנימין, שאף בניו ישבו בירושלים באותה עת [אבן עזרא].
אף על פי ששמותיהם של דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מוזכרים יחד כקבוצה אחת, הם לא היו אחים בני משפחה אחת אלא חברים [אבן עזרא]. נערים אלו התייחדו מכל שאר הילדים בהיותם שלמים במידותיהם ובתכונותיהם, ושלמות זו היא שגרמה לשר הסריסים לראות בהם את המועמדים הראויים ביותר לעמוד ולשרת לפני המלך [אבן יחיא].