מול הפיתוי של מותרות הארמון והלחץ הכבד של אימפריה זרה, בוחר נער גולה לקבל החלטה נחרצת לשמור על זהותו הרוחנית. למרות הסכנה הממשית לחייו, הוא מוותר על מטעמי המלכות ומתייצב באומץ על משמר אמונתו.
הפרשנים מסכימים כי דניאל מתגלה בפסוק זה כמנהיג הקבוצה, הדובר ובעל היוזמה, וייתכן שאף היה המבוגר שבהם [יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ]. משמעות הביטוי וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל־לִבּוֹ היא שהוא חשב לעומק על הדבר, התעורר לפעולה [מצודת דוד] ונתן את דעתו לכך [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה רוחנית, עצם המחשבה וההסכמה הפנימית של דניאל נחשבת לו לזכות גדולה, שכן ה' מצרף מחשבה טובה למעשה ומקבל אותה ברצון [חומת אנך].
ההתמקדות בדניאל דווקא נובעת מן ההקשר הקודם. מאחר ששר הסריסים זה עתה "שם" עליו שם של עבודה זרה בבלית, דניאל פעל כנגד זה ו"שם" על לבו החלטה להתרחק מאותה טומאה. מכיוון שדניאל היה זה שקיבל את שמו של האליל המרכזי, הוא חש יותר מחבריו את הסכנה שבהעברה על הדת, ולכן קנא לשמו ופעל ראשון [אלשיך, מלבי"ם].
המושג יִתְגָּאַל מתבאר על ידי רוב הפרשנים כלשון של לכלוך, טינוף ומיאוס [רש"י, מצודת ציון]. בפועל, הכוונה היא להימנעות מאכילת בשר טמא ומשתיית יין של גויים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מעבר לאיסורי הכשרות הרגילים, עלה חשש כבד שהמזון וּבְיֵין מִשְׁתָּיו של המלך היו תקרובת שהוקרבה ונוסכה לעבודה זרה [אבן עזרא, מלבי"ם, אלשיך].
בשל כך, דניאל פונה אל שר הסריסים וַיְבַקֵּשׁ ממנו אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל, כלומר שיאפשר לו להימנע מאכילת בְּפַת־בַּג הַמֶּלֶךְ ומשתיית יינו. בקשה זו הייתה כרוכה בסכנת חיים של ממש. סירוב לאכול משולחן המלך נתפס כמרד וכביזיון למלכות, והשר עצמו חשש לחייו פן בריאותם של הנערים תיפגע בשל היעדר תזונה מלכותית [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא]. למרות זאת, דניאל בחר שלא להשתמש בתירוצים שקריים, אלא אמר את האמת המוחלטת בתחנונים, מתוך מסירות נפש ונכונות למות על קידוש השם ובלבד שלא יטמא את עצמו. בזכות חסד ה', השר לא כעס ולא הלשין עליו למלך [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא].