יצא לכם פעם להיות במקום חדש לגמרי, שבו כולם מתנהגים אחרת מכם, והייתם צריכים אומץ רב כדי להישאר נאמנים למי שאתם? דניאל נמצא בארמון המפואר בבבל, רחוק מהבית. שר הסריסים של המלך בדיוק נתן לו שם חדש שקשור לעבודה זרה של הבבלים. דניאל, שהיה המנהיג של חבורת הנערים, הרגיש את הסכנה ליהדות שלו יותר מכולם, והחליט שהוא חייב לעשות מעשה כדי להישאר טהור וקרוב אל ה'.
המשמעות של המילים וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל־לִבּוֹ היא שדניאל חשב על הדברים לעומק וקיבל החלטה פנימית חזקה. ה' כל כך שמח על המחשבה הטהורה הזו, שהוא החשיב אותה לדניאל כזכות גדולה, כאילו כבר עשה מעשה טוב בפועל.
בארמון הציעו לדניאל לאכול מהמזון היקר של המלך, אבל הוא ידע שהאוכל הזה אסור. היה שם בשר לא כשר ויין של גויים, שאולי אפילו הקריבו אותם לפסלים. המילה יִתְגָּאַל פירושה להתלכלך או להזדהם. דניאל רצה לשמור על הנפש שלו נקייה ולא להתלכלך באוכל האסור. לכן הוא החליט לוותר על בְּפַת־בַּג הַמֶּלֶךְ, שזהו האוכל המיוחד של המלך, ועל וּבְיֵין מִשְׁתָּיו, היין שהמלך היה שותה.
דניאל ניגש אל השר באומץ ווַיְבַקֵּשׁ ממנו בתחנונים בקשה מיוחדת: אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל, כלומר, שירשה לו להימנע מהמזון הזה. זו הייתה בקשה מסוכנת מאוד, כי לסרב לאוכל של המלך נחשב לזלזול ולמרד. השר עצמו פחד שאם הנערים לא יאכלו היטב, הם יהיו חולים והוא ייענש בחומרה. למרות הכול, דניאל לא המציא תירוצים שקריים. הוא אמר את האמת מכל הלב מתוך אמונה שלמה ונכונות למסור את נפשו. בזכות האומץ שלו ובעזרת חסד ה', השר הקשיב לו, לא כעס עליו ולא הלשין עליו למלך.