תארו לעצמכם שאתם מבקשים ממישהו טובה גדולה שיכולה קצת לסבך אותו, והוא בכל זאת מסכים. זה בדיוק מה שקרה לדניאל. הוא ביקש מהממונה עליו לאכול רק זרעונים במקום את האוכל המפואר של המלך. המילה וַיִּשְׁמַע מספרת לנו שהממונה הקשיב והסכים לבקשה. איך זה קרה? קודם כל בזכות השגחה מאת ה', אבל גם בגלל שהממונה עשה חשבון חכם: הוא ידע שהמלך לא עומד לראות את הנערים בזמן הקרוב. המלך רק רצה שהם יהיו בריאים וחזקים, ואם האוכל הפשוט יעשה את העבודה, הוא לא ייחשב כמי שהמרה את פי המלך. חוץ מזה, זה היה רק מבחן קצר. אם הנערים ירגישו לא טוב, הוא מיד יוכל להחזיר אותם לאוכל הרגיל.
בכל זאת, הממונה נזהר. המילים לַדָּבָר הַזֶּה מלמדות אותנו שהוא הסכים רק לחלק מהבקשה. דניאל רצה לקבל את האוכל ישירות מהספקים של המלך, אבל הממונה פחד שאם עוד אנשים ידעו מהסוד, מישהו יגלה הכל למלך והוא יסתכן. לכן הוא הסכים לעצם קיום המבחן, אבל דאג להביא להם את האוכל בעצמו בלי לשתף אף אחד אחר.
במהלך תקופת המבחן, שעליה נאמר וַיְנַסֵּם יָמִים עֲשָׂרָה, הממונה לא סתם ישב וחיכה בחיבוק ידיים שהימים יעברו. הוא בדק את הפנים של הנערים בכל יום ויום, כדי לעקוב מקרוב ולוודא שהם באמת נשארים בריאים ומרגישים טוב.