קרה לכם פעם שהרגשתם כל כך בטוחים וחזקים, עד שהחלטתם להפסיק להקשיב למי שממונה עליכם, ואז גיליתם שהסתבכתם עם מישהו הרבה יותר חזק מכם? זה בדיוק מה שקרה ליהויקים מלך יהודה. אחרי שהוא שלט בשקט במשך שלוש שנים, הוא הרגיש מספיק יציב ובטוח בעצמו כדי להפסיק להיות כפוף לאימפריה הבבלית הגדולה, והחליט למרוד בה. לכן, כשהכתוב אומר שהאירוע קרה בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ, הכוונה היא לא לשנה השלישית מאז שיהויקים הפך למלך, אלא לשנה השלישית מאז שהוא התחיל למרוד בבבל.
המרד הזה הכעיס מאוד את נבוכדנצר מלך בבל. הוא לא הסתפק בלשלוח את שרי הצבא שלו, אלא טרח, עזב את ארצו הרחוקה והגיע בעצמו עד לירושלים כדי לדכא את המרד ולשמור על הכבוד שלו כמלך עליון. כשהוא הגיע, הכתוב מספר כי הוא וַיָּצַר על העיר. משמעות המילה היא הטלת מצור, כלומר החיילים הבבלים הקיפו את ירושלים מכל הכיוונים, כך שאף אחד לא יכול היה לצאת או להיכנס, במטרה לגרום לתושבים להיכנע. ולמרות שהצבא הבבלי היה עצום, ולמרות שתושבי יהודה היו גיבורים, ירושלים נכבשה בסופו של דבר רק מסיבה אחת: ה' החליט שהגיע הזמן, ומסר את העיר לידי הבבלים.