תחשבו על צבא חזק שמנצח בקרב. בדרך כלל, המלך המנצח בטוח שהוא הכי גיבור בעולם, נכון? אבל במקרה של נבוכדנצר מלך בבל, הניצחון על ממלכת יהודה לא קרה בגלל הכוח הצבאי שלו. ה' הוא זה שכיוון את הדברים ונתן לו לנצח כדי להעביר מסר חשוב. למרות זאת, ה' לא נתן לו כוח מוחלט. נבוכדנצר לקח בשבי את מלך יהודה וגם וּמִקְצָת כלי המקדש, כלומר רק חלק מהם. שאר הכלים נשארו בירושלים, כי ה' הגביל את הכוח של מלך בבל והזמן של החורבן המלא עדיין לא הגיע.
השבויים והכלים נלקחו אל אֶרֶץ שִׁנְעָר, שזו בעצם בבל. היא נקראת כך כי אל תוך העמקים העמוקים שבה ננערו והגיעו אנשים עוד מתקופת המבול. במקום להבין שה' נתן לו את הניצחון, נבוכדנצר היה בטוח שהפסל שלו, האליל שהוא עובד אליו, הוא זה שעזר לו. לכן הוא הביא את הכלים אל בֵּית אֱלֹהָיו כדי להגיד תודה לאליל שלו. אחר כך הוא שמר את הכלים המיוחדים בתוך בֵּית אוֹצַר אֱלֹהָיו. הוא לא שם אותם באוצר הרגיל של המלך, אלא באוצר של האליל, וזה מראה כמה הוא רצה לזלזל ולהתרחק מאלוהי ישראל. אבל המעשה הזה הוא בעצם רמז לעתיד, כי יום אחד הנכד של נבוכדנצר יעז להשתמש בכלים הקדושים האלה, ויקבל על כך עונש.