תארו לעצמכם שמלך של ממלכה ענקית מחפש את הילדים הכי חכמים ומוכשרים כדי שיהיו העוזרים שלו. מה הוא יעשה? אחרי שמלך בבל כבש את ירושלים, הוא שם לב למשהו מיוחד. הוא ראה שהאנשים שהגיעו מיהודה הם חכמים בצורה יוצאת דופן. המלך רצה שהאנשים המיוחדים האלה יעזרו לו לנהל את הממלכה שלו. לכן, הוא קורא לאשפנז, שהיה רַב סָרִיסָיו. התואר הזה אומר שאשפנז היה השר החשוב ביותר והאחראי הראשי על כל המשרתים של המלך. המלך נותן לו משימה: למצוא נערים מושלמים וחכמים מתוך הגולים.
המלך מפרט בדיוק מאיפה צריך לבחור את הנערים האלה. קודם כל הוא מבקש שיבחרו נערים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. למה דווקא מהם ולא מאנשים אחרים? כי המלך הבין שהחכמה של עם ישראל היא עצומה, אפילו יותר משל חכמי בבל, בזכות ה' שנותן להם חכמה והשראה. המלך רצה במיוחד נערים מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה, כלומר מהמשפחה של מלך יהודה. אבל בגלל שהוא היה צריך הרבה מאוד נערים חכמים שיודעים להתנהג בנימוס ובאיפוק בארמון, הוא ידע שיהיה קשה למצוא מספיק נערים כאלה רק במשפחת המלוכה. לכן הוא אמר לאשפנז להשלים את החסר ולחפש גם מתוך הַפַּרְתְּמִים. זו מילה מיוחדת שמתארת אנשים חשובים, שרים ובני אצולה שגדלו בעושר.
למלך הייתה תוכנית מסודרת לכל קבוצה. הנערים ממשפחת המלוכה נועדו לשרת ממש בתוך הארמון שלו. הנערים בני האצולה ילמדו את השפה של בבל כדי שבעתיד יוכלו להיות מנהיגים בארץ יהודה שיקשיבו למלך בבל, ואילו הנערים האחרים יעזרו בתפקידים קלים יותר. כך המלך חשב להשתמש בכישרון המיוחד של כולם.