דברים, פרק י״ב, פסוק ג׳

חובה לעקור לחלוטין את העבודה הזרה מארץ ישראל, תוך התאמת אופן ההשמדה לחומר שממנו עשוי כל חפץ. יש לפרק וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם הבנויים מאבנים רבות, ולשבור וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם המורכבות מאבן אחת גדולה. אילנות שניטעו מראש לשם פולחן נאסרו בשלמותם ולכן וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, בעוד שבעצים רגילים שנחקקו מאוחר יותר או בפסלי עץ ומתכת ההוראה היא וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן, כלומר לחתוך ולהסיר רק את החלק האסור. לבסוף נדרשת מחיקה אקטיבית של זכר הפולחן, וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם, על ידי שינוי שמות המקומות לשמות של ביזיון, חובה אקטיבית המוגבלת אך ורק מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, כלומר בגבולות ארץ ישראל.