תהיתם פעם למה ה' נתן לאנשים מסוימים שפע רב ולאחרים פחות? התורה מגלה לנו סוד מיוחד. העושר הוא מתנה מה', ומי שיש לו כסף הוא בעצם כמו שומר הקופה של ה'. ה' מפקיד אצלו את הכסף כדי שיעביר אותו למי שזקוק לו. כשאנחנו רוצים לתת צדקה, התורה עוזרת לנו להבין למי כדאי לעזור קודם, כמו מעגלים שמתרחבים. קודם כל, עוזרים למי שהוא אֶבְיוֹן. המילה הזו קשורה למילה רצון, כי זהו אדם שחסר לו הכל והוא זקוק ורוצה את הדברים הבסיסיים ביותר. לאחר מכן כתוב מֵאַחַד אַחֶיךָ, כדי ללמד אותנו שקרובי המשפחה שלנו קודמים לאנשים שאנחנו לא מכירים. המילים בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ מסבירות שהאנשים שגרים בעיר שלנו קודמים לאנשים מעיר אחרת, והמילה בְּאַרְצְךָ מזכירה לנו שעניי ארץ ישראל קודמים לאלו שגרים בחוץ לארץ.
התורה מבינה שלפעמים קצת קשה לנו לתת מהדברים שלנו לאחרים, ולכן היא מבקשת מאיתנו לשים לב לשני דברים. הראשון הוא לֹא תְאַמֵּץ אֶת־לְבָבְךָ. בטבע שלנו אנחנו תמיד רוצים לעזור ולרחם. כדי לא לתת, אדם צריך ממש להתאמץ ולהקשיח את הלב שלו בכוונה. התורה מבקשת שנישאר רחמנים, ואם במקרה אין לנו כסף לתת, לפחות נדבר אל העני במילים טובות ומנחמות. הדבר השני הוא המעשה עצמו, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת־יָדְךָ. לקפוץ את היד פירושו לסגור אותה. לפעמים אנחנו כבר רוצים לתת, מכניסים את היד לכיס, אבל ממש ברגע האחרון מתחרטים וסוגרים את היד. התורה מבקשת מאיתנו להתגבר על כך ולתת ברוחב לב. בסוף, התורה קוראת לעני מֵאָחִ֖יךָ, כדי להזכיר לנו שכולנו אחים. החיים הם כמו גלגל שמסתובב, והיום אנחנו אלה שיכולים לעזור, לכן חשוב שתמיד נזכור לפתוח את הלב ואת היד.