קרה לכם פעם שראיתם אדם שזקוק לעזרה, אבל התבייש לבקש? התורה מלמדת אותנו סוד מיוחד על איך לעזור לאנשים אחרים בצורה הכי מכבדת וטובה שיש. כשהתורה אומרת פָתֹחַ תִּפְתַּח את היד, היא כותבת את המילה פעמיים כדי ללמד אותנו שצריך לתת ולעזור שוב ושוב, אפילו מאה פעמים. פתיחת היד היא לא רק לתת כסף, אלא גם לפתוח את הפה ולומר לאותו אדם מילים טובות שישמחו ויעודדו אותו. הכי טוב זה לעזור לאדם עוד לפני שהוא בכלל מבקש, כדי לחסוך ממנו בושה. ומי שפותח את היד שלו כדי לעזור, ה' יפתח לו שערי שפע מהשמיים ויברך אותו בחזרה.
אבל מה עושים אם מישהו איבד את הכסף שלו ומתבייש לקבל צדקה? כאן מגיעות המילים וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ. הפתרון הרגיש ביותר הוא לתת לו את הכסף בתור הלוואה. כך הוא ירגיש מכובד כי הוא מתכנן להחזיר, ובלב שלנו נוכל להחליט שזו בעצם מתנה. זו הצדקה הכי גדולה, כי היא עוזרת לאדם לעמוד שוב על הרגליים בכבוד.
כמה באמת צריך לתת? התורה אומרת דֵּי מַחְסֹרוֹ, כלומר בדיוק את מה שחסר לו. אנחנו לא חייבים להפוך אותו לאדם עשיר, אלא לתת לו את מה שהוא צריך עכשיו, כמו אוכל אם הוא רעב או כסף אם זה מה שנחוץ. המילים אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ מזכירות לנו שכל אדם הוא שונה. אם זה אדם שפעם היה עשיר והיה רגיל לחיים נוחים וטובים, משתדלים לעזור לו לקבל את מה שהוא היה רגיל אליו כדי לשמור על הכבוד שלו. המילה לוֹ גם רומזת שצריך לעזור לאדם להקים משפחה, לשכור לו בית ולדאוג לכל מה שחסר לו בחיים.
בגלל שזו משימה כל כך גדולה, היא מתחלקת בין כולנו. קופת הצדקה של הקהילה דואגת לארגן את העזרה, אבל החובה היא גם של כל אחד ואחת מאיתנו. יחד, אנחנו יוצרים רשת ביטחון שדואגת שאף אחד לא יישאר לבד.