קרה לכם פעם שעמדתם מול משהו מפחיד או מול מישהו שחזק מכם, ומישהו אמר לכם "אל תפחדו"? לפעמים זה קצת קשה, כי אי אפשר פשוט ללחוץ על כפתור ולהפסיק לפחד. הפחד הוא הרגשה טבעית שמופיעה מעצמה. אז כשהתורה מבקשת מאיתנו לֹא תִירָא מֵהֶם, כלומר לא לפחד מהאויבים, איך בדיוק אנחנו אמורים לעשות את זה? התורה לא סתם אומרת לנו להפסיק לפחד, אלא נותנת לנו עצה מיוחדת שהיא כמו תרופה נגד פחד: הזיכרון. ברגע שאנחנו זוכרים שיש מלך חזק וגדול שנמצא ממש לצידנו ועוזר לנו, הפחד פשוט נעלם.
כדי להשתמש בתרופה הזו, התורה אומרת לנו זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם. אבל רגע, למה להיזכר דווקא במה שקרה במצרים לפני הרבה שנים, ולא במלחמות וניצחונות חדשים יותר שהיו לעם ישראל ממש לאחרונה? התשובה היא שבמכות מצרים הניסים היו כל כך גדולים וברורים, שכולם ידעו שרק ה׳ עשה אותם. כשנזכרים בזה, מבינים שהכוח והגבורה שייכים רק לה׳, וזה נותן לנו המון ביטחון. מעניין לדעת שהזיכרון הזה הוא לא משהו שאנחנו חייבים לשנן בכל יום ויום בשגרה. הוא נועד בדיוק לרגעים שבהם הלב שלנו מתחיל לרעוד. אם פתאום מתעורר בנו פחד, אנחנו מיד נזכרים במה שה׳ עשה למצרים, נזכרים עד כמה הוא חזק ושומר עלינו, וכך הפחד מסתלק.