קרה לכם פעם שעמדתם מול משימה ענקית וממש קשה, ופתאום קול קטן בתוך הלב לחש לכם: "אין לי סיכוי להצליח"? בני ישראל עמדו להיכנס לארץ ישראל ולפגוש עמים חזקים מאוד, והתורה ידעה שזה בדיוק מה שעלול לקרות להם. לכן היא מזהירה אותם מראש: כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ. המילה כִּי כאן פירושה "אולי" או "שמא". התורה בעצם אומרת: אולי יעלה לכם פתאום פחד בלב, ותחשבו רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי, כלומר, העמים האלה הרבה יותר גדולים וחזקים מאיתנו. מתוך הפחד הזה, אולי תשאלו את עצמכם אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם, איך בכלל נוכל לנצח ולפנות אותם משם?
הפחד הזה הוא טבעי מאוד, כי באמת קשה לנצח צבא ענק לבד. אבל איך אפשר לצוות על מישהו לא לפחד? הרי פחד הוא רגש שמופיע מעצמו! התשובה היא שהתורה לא סתם אומרת "אל תפחדו", אלא נותנת לנו כלי מיוחד שאנחנו כן יכולים לשלוט בו: הזיכרון. כשאנחנו בוחרים להפעיל את הזיכרון שלנו ולהיזכר בכל הניסים העצומים שה' עשה לנו, כמו למשל ביציאת מצרים, אנחנו מבינים שאנחנו לא לבד במערכה. ברגע שאנחנו מזכירים לעצמנו שיש לנו את העוזר החזק ביותר בעולם שיכול לשנות את חוקי הטבע, הפחד פשוט מתפוגג ונעלם.