קרה לכם פעם שהייתם צריכים להיות קשוחים, למרות שבלב רציתם להיות רכים ולוותר? כשעם ישראל נכנס לארץ כנען, הוא עמד בפני משימה לא פשוטה. ה׳ ציווה עליהם להילחם בעמים שישבו בארץ ועשו מעשים רעים מאוד. התורה משתמשת במילה וְאָכַלְתָּ, אבל הכוונה היא לא לאכילה רגילה של מזון, אלא לניצחון מוחלט. בדיוק כמו שכשמסיימים לאכול הצלחת נשארת ריקה והאוכל נעלם, כך הניצחון במלחמה צריך להיות מלא. ה׳ גם מתיר להם לקחת את השלל של האויב שמולו הם נלחמים. חשוב לדעת שכל זה נכון אך ורק לזמן מלחמה, אבל בזמן שלום אסור בהחלט לקחת שום דבר מאף אדם, וגזל הוא מעשה חמור מאוד.
ה׳ ממשיך ומבקש לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם, כלומר לא לרחם עליהם. למה בכלל צריך להזהיר אותנו לא לרחם? משום שהטבע המיוחד והאהוב של עם ישראל הוא להיות רחמנים וטובים. ה׳ ידע שיהיה להם קשה מאוד לפעול נגד הטבע שלהם, אבל במקרה הזה, רחמנות על אנשים שעושים רע לעולם היא טעות שעלולה להביא לתוצאות קשות.
בסוף הדברים, ה׳ מזהיר שאם בני ישראל בכל זאת ירחמו, הרחמנות הזו תהפוך להיות מוֹקֵשׁ, כלומר מלכודת. אם הם ירחמו על העמים האלה וישאירו אותם קרובים אליהם, הם עלולים לאט לאט להתחבר אליהם, ללמוד מהם את ההתנהגות הרעה, ובסוף גם לעבוד את האלילים שלהם.