תארו לעצמכם מצב שבו מישהו נשבר ומוותר לחלוטין על מאבק, ואז פתאום, משום מקום, הוא מחליט לצאת שוב למרדף חסר סיכוי. אחרי מכת בכורות הקשה, פרעה היה שבור לגמרי. באופן טבעי, הוא בחיים לא היה מעז לרדוף אחרי בני ישראל. לכן, ה' אומר וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם. ה' התערב ונתן לפרעה אומץ מיוחד שגרם לו לשכוח את כל המכות שקיבל, כדי שיבחר לצאת למרדף.
המטרה של המהלך הזה מוסברת במילים וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכׇל חֵילוֹ. ה' רצה להראות את הצדק שלו בעולם. כאשר ה' עושה דין, שמו והגדולה שלו מתפרסמים. העונש יפגע קודם כל בפרעה כי הוא זה שהתחיל את השעבוד, ויחול רק על חֵילוֹ, כלומר על הצבא שלו, ולא על האזרחים הפשוטים.
בעקבות הנס הגדול בים, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה'. המוני העם המצרי, שעד עכשיו רק ראו את המכות מרחוק, יבינו עכשיו באמת את הגדולה של ה'. אתם זוכרים שבתחילת הדרך פרעה שאל בזלזול מי ה'? עכשיו הוא והעם שלו יקבלו את התשובה הברורה. ההבנה הזו של המצרים תעזור לבני ישראל להרגיש בטוחים ורגועים שהמצרים לעולם לא ירדפו אחריהם שוב.
בסוף כתוב וַיַּעֲשׂוּ כֵן. המילים האלו באות לשבח את בני ישראל. למרות שביקשו מהם לחזור אחורה לכיוון המצרים, הם לא התלוננו ולא ניסו לברוח. הם פשוט סמכו על ה' ועל משה, וצייתו באמונה שלמה ובשקט.