נסו לחשוב על זה רגע: אם הייתם חייל מצרי שכבר חווה עשר מכות קשות, הייתם מעזים לרדוף אחרי בני ישראל לתוך ים שנחצה לשניים? כנראה שלא, כי זה ממש לא הגיוני. המסלול דרך הים לא היה סתם הדרך הרגילה לארץ ישראל, אלא תוכנית מיוחדת של ה'. ה' בחר לשתף את בני ישראל בתוכנית הזו מראש מתוך רחמים. הוא ידע שאם הם יראו את הים נשאר פתוח גם עבור המצרים שרודפים אחריהם, הם עלולים להיבהל מאוד ולאבד את התקווה, ולכן הרגיע אותם מראש.
כדי להסביר איך בכל זאת המצרים נכנסו לים, ה' אומר וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק. ה' בעצם סילק את ההיגיון שלהם ונתן להם אומץ לא טבעי. המצרים היו כל כך מבולבלים, שהם בכלל לא הרגישו שהם נכנסים אל מעמקי הים, אלא חשבו בטעות שזו סתם יבשה רגילה. המילים אֶת לֵב מִצְרַיִם מראות שהבלבול הזה לא קרה רק לפרעה המלך, אלא לכל הצבא הענק שלו שדהר פנימה.
המטרה של כל זה מוסברת במילים וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, כלומר ה' יראה את כבודו וגבורתו בעולם בכך שהמצרים יקבלו בדיוק את העונש ההוגן שמגיע להם על כל המעשים הרעים שעשו.