רגעים ספורים לאחר שחרורם של בני ישראל, מתרחשת תפנית פוליטית ופסיכולוגית חדה בארמון המלוכה המצרי. ההכרה מחלחלת כי לא מדובר בחופשה קצרה לצורך פולחן דתי במדבר, אלא באובדן מוחלט וקבוע של אומה שלמה ששימשה ככוח עבודה מרכזי.
כיצד נודע לפרעה על כך שכוונת ישראל היא לא לשוב? גישה אחת מסבירה כי פרעה שלח סוכנים מטעמו להתלוות אל המסע. משחלפו שלושת הימים שהוקצבו מראש והעם לא חזר, שבו הסוכנים ביום הרביעי ודיווחו למלך, מה שהוביל למרדף ולבסוף לקריעת ים סוף ביום השביעי של פסח [רש"י, רמב"ן, חזקוני]. מנגד, פרשנים אחרים מציעים כי עצם התנהגותם של בני ישראל היא שהסגירה אותם. הדיווח כִּי בָרַח הָעָם נבע מכך שהם סטו מהמסלול הישיר למדבר, חזרו לאחוריהם ונראו תועים ונבוכים. הליכה זו יצרה רושם של עבדים בורחים ומבוהלים, ולא של ציבור היוצא לחגוג מתוך חירות, והיא שהוכיחה למצרים כי אין בכוונתם לשוב [רמב"ן, ספורנו, רשב"ם, שד"ל, מלבי"ם, קאסוטו]. בנוסף, יש המדייקים בשימוש במילה הָעָם וטוענים כי היא מתייחסת ספציפית ל"ערב רב" שהצטרף לישראל, והם אלו שהפגינו התנהגות של בריחה ופחד [כלי יקר, אור החיים, נחל קדומים].
השינוי הפתאומי בעמדת מצרים מעורר תמיהה, שהרי רק ימים קודם לכן הם התחננו שישראל יעזבו עקב מכת בכורות. הפרשנים מסבירים את התהפכות הלבבות משני כיוונים עיקריים. בפן התיאולוגי, הדיווח על מבוכת ישראל במדבר גרם לפרעה להניח כי כוחו של ה' מוגבל, שהאליל המצרי בעל צפון עצר אותם, או שכל דברי משה היו שקר ותרמית מתחילתם [ספורנו, מלבי"ם, אלשיך, ביאור יש"ר]. בפן הכלכלי והמעשי, מצרים התפכחה והחלה להפנים את גודל האובדן. החרטה נבעה מההבנה שהם איבדו את הבסיס הכלכלי של מדינתם ופגעו במרקם החיים שלהם [שד"ל, קאסוטו, ביאור שטיינזלץ], וכן מצער עמוק על הרכוש הרב והממון שישראל שאלו מהם ולקחו עמם [רש"י, לבוש האורה, חתם סופר].
המצרים מבינים כעת כי שגו בכך שלא הציבו תנאים ברורים או דרשו ערובות לחזרתם של מנהיגי ישראל [העמק דבר, פענח רזא]. מעניין לראות כי בניסוח התמיהה "מַה זֹּאת עָשִׂינוּ" משתקפת לקיחת אחריות משותפת; המלך ועבדיו אינם מאשימים זה את זה במחדל, אלא מכירים יחד בטעותם ונושאים באשמה בשווה [קונטרס חיבה יתירה]. מבחינה לשונית, רוב הפרשנים מסכימים כי המילה מֵעׇבְדֵנוּ פירושה "מעבוד אותנו", כלומר, המצרים מצרים על כך ששחררו את ישראל מלהמשיך ולשרת אותם בעבודת כפיים [רשב"ם, רש"י, בכור שור].