יציאתו החפוזה של פרעה למרדף אחר בני ישראל לוותה בגיוס צבאי נרחב ומהיר. המלך המצרי לא הסתפק בכוח רגיל, אלא ארגן את צבאו במדרג מוקפד, הכולל יחידות עילית, כוחות מילואים המוניים ושרשרת פיקוד ברורה.
שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר
המילה "בחור" אינה מתייחסת לגיל הלוחמים, אלא מציינת כוח מובחר של גיבורים מלומדי מלחמה [מזרחי, שפתי חכמים]. פרשנים רבים מסבירים כי השימוש בלשון יחיד ("בחור" ולא "בחורים" או "נבחרים") בא להדגיש כי כל רכב ורכב ביחידה זו נבחר בקפידה, והיה המובחר והמושלם ביותר [רש"י, גור אריה, ביאור יש"ר]. זהו גדוד העילית המצרי שנסע בראש המחנה עם המלך [ביאור יש"ר, שטיינזלץ]. יש הסבורים כי המספר שש מאות הוא מספר עגול המייצג כוח עצום [קאסוטו], בעוד אחרים מדייקים שפרעה החזיק ברשותו מרכבות עילית נוספות, אך בחר לקחת עמו לחזית רק שש מאות כדי להשאיר כוח עתודה במצרים [שד"ל].
וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם
לצד יחידת העילית, גייס פרעה גם את שאר המרכבות בממלכה. כוחות אלו מתוארים כצבא ההמונים [ספורנו], או כעגלות משא ותובלה שנועדו להסיע את החיילים במהירות המרבית כדי להשיג את ישראל [רש"ר הירש].
מכאן עולה שאלה היסטורית ותיאולוגית בקרב הפרשנים: מניין היו למצרים בהמות למשוך את המרכבות, הרי רובן הושמדו במכות הברד והדבר? התשובה המקובלת היא שהבהמות נלקחו מאותם מצרים "היראים את דבר ה'", אשר שעו לאזהרת משה והכניסו את מקניהם הביתה לפני המכה [רש"י, הטור הארוך]. אולם, מתברר כי יראת השמים שלהם הייתה שטחית וחיצונית, ונבעה רק מהרצון להציל את רכושם. ברגע שפרעה יצא למלחמה, אותם מצרים התנדבו בשמחה, מסרו את בהמותיהם ואף הצטרפו בעצמם למרדף מתוך שנאה יוקדת לישראל [מזרחי, לבוש האורה, משכיל לדוד, צאינה וראינה].
תובנה זו עומדת בבסיס אמרתו המפורסמת של רבי שמעון בר יוחאי: "כשר שבמצרים הרוג". הפרשנים מדגישים נחרצות כי אין זו הוראה כללית חלילה כלפי העמים, אלא כלל התקף אך ורק בשעת מלחמה. כאשר האויב יוצא להשמידך, או מורד בגלוי בה', אין לרחם גם על מי שנראה בעבר כ"כשר", ממש כפי שאין לסמוך על נחש ארסי שיתנהג ברוך, שכן טבעו להכות בפתאומיות [רבנו בחיי, גור אריה, לבוש האורה].
וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ
כדי לשלוט בצבא העצום, ובמיוחד בכוחות ההמוניים שלא היו מיומנים בלחימה, נזקק פרעה לשרשרת פיקוד חזקה [ספורנו, העמק דבר]. המונח "שלישים" זכה למגוון רחב של פירושים:
הגישה המרכזית רואה במילה תואר של שררה ופיקוד. ה"שליש" הוא הקצין הנמצא במקום השלישי במדרג השלטוני – אחרי המלך (הראשון) והמשנה למלך (השני) [אבן עזרא, תולדות יצחק, ביאור יש"ר].
גישה אחרת מסבירה את המונח על רקע מערכתי: צבא מצרים חולק לשלוש פלוגות מרכזיות [רבנו בחיי].
בנוסף, ישנם פרשנים הקושרים את המילה למבנה המרכבה עצמה. לדעתם, בכל מרכבה היו שלושה אנשים: רכב (נהג), קשת, ולוחם שלישי [שד"ל, שטיינזלץ, קונטרס חיבה יתירה]. דעה נוספת גורסת כי מדובר בשכלול צבאי של המרכבות, כך שכל אחת מהן נרתמה לשלושה סוסים במקום לאחד או שניים, במטרה להאיץ את המרדף ככל האפשר [הדר זקנים, תורה תמימה].