ההליכה אל תוך הים לא הייתה כורח גיאוגרפי בדרך לארץ ישראל, אלא מלכודת אלוהית מתוכננת היטב שנועדה למשוך את הרודפים אל אובדנם. הבורא משתף את בני ישראל בתוכנית זו מראש מתוך רחמים עליהם, כדי למנוע מהם בהלה; לולא ידעו זאת, היו עלולים לאבד את אמונתם בראותם שהים נשאר בקוע גם עבור המצרים, ולחשוב שרודפיהם מצליחים להשיגם [אבן עזרא, אור החיים].
ההתערבות האלוהית בולטת לנוכח חוסר ההיגיון שבמעשה המצרים. מבחינה רציונלית, לאחר שספגו את שרשרת המכות במצרים, היו הרודפים אמורים להיזהר ולא לצעוד אל תוך הים בעקבות ישראל [ביאור שטיינזלץ]. משום כך מצהיר ה' וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק, לשון המדגישה פעולה מיידית המקבילה להוראה שניתנה למשה בפסוק הקודם, ומבארת כיצד יקבלו על עצמם הרודפים אומץ להיכנס פנימה [קאסוטו]. חיזוק הלב התבטא בכך שה' סילק את תבונתם; הרודפים לא הרגישו כלל שהם נכנסים אל מעמקי הים, אלא סברו בטעות שמדובר ביבשה או בהתכווצות טבעית ושגרתית של קו המים [העמק דבר, מלבי"ם].
ההכרזה כי החיזוק יופנה אל אֶת לֵב מִצְרַיִם מלמדת שההשפעה לא תצטמצם לפרעה בלבד, אלא תקיף את כלל המון העם, הרכב והפרשים שידהרו כולם אל הים [העמק דבר, קאסוטו]. מטרת המהלך מסוכמת במילים וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, שמשמעותן היא שה' יתכבד במפלתם, ויעניש אותם מידה כנגד מידה על זדונם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
באשר לגורלם של הבאים בים, עולה מתוך הפרשנות מחלוקת מרתקת. גישה אחת מבינה כי כל מי שנכנס אל תוך בקיעת הים נשטף ואבד כאשר המים שבו לאיתנם, למעט המוני העם שהיו מאחור והספיקו לנוס לאחור [העמק דבר]. לעומת זאת, גישה אחרת מציעה חלוקה מהותית בין "מצרים" לבין צבא פרעה. לפי פירוש זה, המונח "מצרים" מתייחס לאומות אחרות שהיו תחת שלטון האימפריה המצרית והצטרפו למרדף. ה' חיזק את ליבם להיכנס לים לא כדי להטביע אותם, אלא כדי לטלטל אותם בתוך המים ולהראות להם את גבורתו. אומות אלו יצאו מהים בחיים, מוכות אימה וצער, כדי שיפיצו את כבוד ה' בעולם כולו. האובדן המוחלט והטביעה נועדו רק לפרעה ולצבאו הישיר, וזו הסיבה שהפסוק מדגיש כי הכבוד האלוהי ייבנה דווקא במפלתו של פרעה, ברכבו ובפרשיו [שפתי כהן].