התנגשות דרמטית מתרחשת במדבר, כאשר צבא האימפריה המצרית, הנע במהירות ובעוצמה, סוגר את הפער אל מול מחנה העבדים המשוחררים המתנהל לאיטו. בנקודה זו משתלבים קווי העלילה של מסע בני ישראל ומסע המצרים לכדי פגישה גורלית במקום אחד [קאסוטו].
הפרשנים מבארים את המונחים הצבאיים המופיעים בפסוק: חילו הם חיילי הרגלים, פרשיו הם רוכבי הסוסים, והמילה רכב מתייחסת למרכבות, שכל אחת מהן הונהגה על ידי ארבעה סוסים [אבן עזרא, ביאור יש"ר, אבן עזרא הקצר]. צירוף המילים עַל־הַיָּ֔ם משמעו סמוך לים [ביאור יש"ר].
באשר למהות המרדף המתואר במילים וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, יש המפרשים כי המצרים רדפו בעקבות בני ישראל שיצאו ביד רמה [ספורנו]. לעומת זאת, פרשנים אחרים מזהים כאן תנועה של שני כוחות מצריים שונים: תחילה יצא פרעה עם חילו המובחר, וכאשר הבינו המוני העם המצרי שישראל אינם מתכוונים לשוב, יצאו גם הם למרדף. לפי גישה זו, המוני מצרים הם אלו שרדפו כדי להשיג את כוח החלוץ של פרעה ואת בני ישראל [העמק דבר, מלבי"ם].
משמעות הפועל וַיַּשִּׂ֤יגוּ אינה בהכרח תפיסה פיזית של בני ישראל, אלא התקרבות לטווח ראייה או לטווח פגיעת חצים [ברכת אשר, קאסוטו]. מבחינה גיאוגרפית, בשלב זה בני ישראל כבר התקדמו וחנו על הים, ואילו צבא פרעה חנה מאחוריהם עַל־פִּי֙ הַֽחִירֹ֔ת, באותו מקום שבו חנו ישראל קודם לכן [העמק דבר, מלבי"ם].
הכתוב מקפיד להדגיש את נוכחות הסוסים במילים כׇּל־סוּס֙ רֶ֣כֶב פַּרְעֹ֔ה. הדגשה זו באה ללמד שצבא מצרים הגיע מאוחד ומלוכד, ולא ככוחות מפוזרים [אבן עזרא]. מעבר לכך, יש כאן ביטוי לאימה הפסיכולוגית שהוטלה על ישראל: קולות הסוסים ומראם היו הדבר הראשון שהורגש ונשמע ממרחק, ורק לאחר מכן נראו הפרשים וחיילי הרגלים, מה שהעצים מאוד את החרדה במחנה [שד"ל]. נוכחות הסוסים משקפת גם פער מהותי בין העמים; סוס הקרב מסמל את העוצמה הצבאית והדורסנית של מצרים, יסוד שנעדר לחלוטין מאופייה הלאומי של האומה הישראלית, אשר החזיקה ברשותה רק בהמות עבודה וצאן המאפיינים חיים של שלום [רש"ר הירש].