קרה לכם פעם שהלכתם לאט וברוגע, ופתאום שמעתם רעש חזק מתקרב אליכם מאחור? בני ישראל צעדו במדבר לאט ובשקט, עם הכבשים ובהמות העבודה שלהם. פתאום, צבא מצרים הגדול יצא למרדף, וזה בדיוק מה שקרה כאשר וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם. הצבא המצרי היה עצום ומאורגן מאוד. היו שם רֶכֶב, שהן עגלות מלחמה מהירות שכל אחת מהן נגררת על ידי ארבעה סוסים, וגם פָרָשָׁיו, שהם חיילים הרוכבים על סוסים, וחֵילוֹ, שזה שאר הצבא שהולך ברגל.
המילים כׇּל־סוּס מופיעות כאן כדי לתאר את הרגע המותח: הדבר הראשון שבני ישראל שמעו מרחוק היה את הרעש החזק של דהירת הסוסים, עוד לפני שבכלל ראו את החיילים. סוסי המלחמה של המצרים הראו כמה כוח צבאי יש להם, וזה היה שונה לגמרי מעם ישראל, שהיו להם רק חיות עבודה וצאן שמתאימות לחיים של שלום.
המצרים התקרבו במהירות עד שוַיַּשִּׂיגוּ את בני ישראל. המשמעות היא לא שהם ממש תפסו אותם בידיים, אלא שהם הגיעו קרוב מספיק כדי לראות אותם. באותו זמן, בני ישראל חנו עַל־הַיָּם, כלומר ממש קרוב לים, והצבא של פרעה חנה מאחוריהם באותו מקום שנקרא עַל־פִּי הַחִירֹת. כך שני המחנות מצאו את עצמם קרובים מאוד זה לזה, לקראת רגע גורלי.