הודעה אלוהית זו למשה מקדימה ומשרטטת את התגובה הפסיכולוגית של מנהיג מצרים לתנועותיהם הבלתי צפויות של בני ישראל. ה' מגלה למשה מראש מה יחשוב פרעה, ובכך חושף את קלונו וטעותו [ביאור יש"ר], ויש הסבורים כי ה' הוא זה ששותל את המחשבות הללו בתוך לבו של פרעה [בכור שור].
כאשר פרעה מקבל את הדיווחים המודיעיניים על כך שישראל נסוגו מקצה המדבר ושבו לאחור אל מקום צר ומסוכן, הוא מסיק מיד כי תוכניתם נכשלה [אור החיים, רש"י, קאסוטו, מלבי"ם]. מכיוון שהם ביקשו לצאת לדרך של שלושה ימים כדי לזבוח ועתה חזרו מבלי לעשות זאת, פרעה מבין שכוונתם האמיתית הייתה לברוח, אך כעת הם לכודים [אבן עזרא הקצר]. על רקע זה נאמר וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, כאשר רוב הפרשנים מסכימים שהאות למ"ד אינה מציינת דיבור אל בני ישראל, אלא דיבור ומחשבה אודותיהם, כלומר פרעה יאמר "על" בני ישראל [אבן עזרא, רש"י, ביאור יש"ר, שטיינזלץ, אבן עזרא הקצר, פרדס יוסף, קאסוטו].
על מצבם של ישראל אומר פרעה נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ. פרשנים רבים מסבירים כי משמעות המילה היא אובדן דרך, בלבול וחוסר יכולת למצוא עצה או כיוון [אבן עזרא, ביאור יש"ר, שטיינזלץ, קאסוטו, נתינה לגר]. גישה פרשנית מעמיקה יותר קושרת את המילה לשורש המופיע בביטוי "נבכי ים", ומציירת תמונה של אנשים הכלואים ומשוקעים במקומם [רש"י, הירש, בכור שור]. ממש כפי שאדם הטובע במעמקי הים מאבד את חוש הכיוון ואינו יודע היכן פני המים כדי להיחלץ, כך נתפסים ישראל כמי ששקעו במרחב ללא כל דרך מילוט [מזרחי, גור אריה]. פירוש לשוני נוסף מציע כי המילה קשורה לשורש הארמי שמשמעותו יציאה או פליטה, כלומר המדבר "הקיא" ופלט אותם חזרה אל תוך הארץ הנושבת [הירש].
את הסיבה לנסיגתם תולה פרעה בכך שסָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמדבר הפך עבורם למחסום פיזי בלתי עביר. אזור המדבר היה מלא בסכנות טבעיות כמו נחשים, שרפים, עקרבים וחיות רעות. סכנות אלו הטילו אימה על בני ישראל, חסמו את דרכם ואילצו אותם לנוס בחזרה אל עבר הים, שם נותרו לכודים מכל עבר [רשב"ם, ביאור יש"ר, אלשיך]. לעומת זאת, גישה אחרת מציגה חסימה מיסטית ותיאולוגית. פרעה מאמין כי אליל מצרים, "בעל צפון", שתפקידו היה לשמש ככוח מאגי המונע מעבדים לברוח, הוא זה שפעל בהצלחה, נעל בפניהם את שערי המדבר ולא אפשר להם להיכנס לתוכו [ספורנו, מלבי"ם, אבן עזרא הקצר, הירש].
מתוך הבנה זו שישראל לכודים בין הים למדבר, יכלו יועצי פרעה לנסות לשכנע את העם בדרכי נועם לחזור למצרים ולהיכנע. בדיוק משום כך, כדי למנוע מישראל להיכנע מתוך פחד, הקשה ה' את לב פרעה לצאת למרדף אלים וחסר פשרות, מה שאילץ את בני ישראל להתנתק סופית ממצרים ולעמוד בעל כורחם בפני הנס הגדול של קריעת ים סוף [אלשיך].